להיות איתך

פרק 9

בין הטשטוש הכרוך במעבר ממצב של ישנוניות להכרה מוחלטת, ובין הפחד הטהור שהפיל את ליבה לתחתונים- קים שמה לב לדם. דם חם, סמיך וכהה שהכתים את בגדיה.
הדם היה של מקס. והוא התפשט באיטיות על בד חולצתה, כמו מים שנספגים באריג, הופכים את צבעו לכהה יותר טונים.
צווחת אימה עמדה להיפלט מבין שפתיה אבל הוא החניק אותה בכך ששם את ידו על פיה. עניו אמרו לה להשקיט כל תגובה שהיא.
הוא הקים אותה מהמיטה בדחיפות ורגליה הרועדות בקושי תפקדו כדי לשאת את משקלה.
היא שמעה צרחות מחוץ לדלת, צרחות איומות שהרעידו את כל היותה, ואז עוד ירייה. צרור של יריות.
בום. בום. בום.
קולות הנפץ כמעט הפריחו את נשמתה החוצה מגופה, מקס הסתובב עם גבו אליה בדיוק באותו הרגע שהדלת נבעטה החוצה מציריה.
העץ הזול נבקע לשניים מעוצמת המכה ובחור שרירי למראה עמד בפתח וחייך חיוך זחוך למראהם.
קים פלטה נשימה מבועתת.
זו לא היה החזות הכהה של הבחור, או מימדי גופו שהיו כמעט זהים לאלו של מקס, שהפחידו אותה בביור הזה, אלא האקדח שבידו. מכוון הישר אליה.
או שאוליי אל מקס?
״עכשיו הכל מובן מקסימיליאן.״ הבחור העביר את עניו הצרות והשחורות ממנה ואל מקס ושפתיו התעגלו אל תוך חיוך מרושע.
״אל תראה כלכך שמח סאם. היום זה לא היום שבו תזכה להתרברב בפני דונבון שתפסת אותי.״ אמר מקס, וקים הייתה מופתעת משעשוע הקר שבקולו.
החיוך של הבחור, סאם, התרחב. ״לא יודע, אני מרגיש שהיום זה היום.״
״להזכיר לך שגם בפעם הקודמת הרגשת ככה?״
צל חלף בפניו של סאם אבל הוא חלף במהירות, אולם הבעתו התחלפה לאחת פחות משועשעת. הוא טען את האקדח שבידו. ״אתה חתיכת בן זונה חמקמק.״ הוא מלמל מתחת לשפתו. ״זאת הפעם האחרונה שאתה בורח, אין עוד משחקי חתול ועכבר.״
קים לפתה את החולצה של מקס מאחור במצוקה. היה לה ברור שלא כדאי לה להיקלע לאמצע חזית השנאה הברורה שבניהם, אבל היא הרגישה יותר מידיי קרובה לשם.
״אני נאלץ להסכים איתך.״ מקס נשמע רגוע בצורה מפחידה. ״ברגע שאני אפוצץ את הראש שלך לחתיכות יגמרו המשחקים האדיוטים.״
״אתה מוזמן לנסות.״ המבט של סאם נראה רצחני, והוא הביט בה לרגע.
שוב קולות היריות נשמעו, קים נהדפה לאחור בעוצמה כל כך חזקה שהנשימה נעתקה מריאותיה והיא השתתחה על הרצפה.
היה צפצוץ קל באוזניה, מהרעש המחריש, שהיא חששה שאיבדה את שמיעתה.
אבל היא שמעה את השקט.והיא לא הייתה בטוחה האם היא מתה או שהם מתים.
כך או כך דממת אלחוט גרמה לה לרצות להקיא. דממת מוות שהייתה גרועה אפילו יותר מהקול הצורם שהדהד בין הקירות הדקים של המוטל הזול הזה.
יד חזקה תפסה את זרועה והניפה אותה לעמידה. מקס.
הוא נראה חבול, סתור וכואב, אבל גם מהמם בצורה עוצרת נשימה.
״אתה מדמם.״ היא הצליחה לומר אחרי מה שנדמה כמו נצח. הקול שלה לא נשמע כמוה. היא נשמעה כאילו צרכה הרגע כמות עצומה של קראק. קולה גרוני צרוד ומחוספס.
מקס לא השיב על כך שציינה את הברור מאליו. הוא משך אותה אחריו והתעלם מקיראת הכאב החנוקה שלה. הערום החלקי שלה היה בין הדברים האחרונים שהטרידו אותה, אבל כאשר הוא משך אותה לעבר הדלת, מדלג מעל הגופה המרוטשת למראה של סאם, והלאה משם אל היציאה מהמוטל ואל אוויר הלילה הקר היא קפאה במקומה.
״אני לא יכולה,״ היא משכה בידו כדי להאט את הקצב הקדחתני של תנועותיו. ״אני לא לבושה.״ היא התנשפה בהיסטריה.
משום מה היא ידעה שהם צריכים להתרחק מהמקום הזה ויפה שעה אחת קודם.
מקס קילל ואז נכנס אל תוך חדר אקראי משמאלם. הוא יצא משם עם חצאית קצרה ולא חסודה כלל ותחב אותה אל ידיה.
״קדימה, תלבשי את זה. מהר!״ הוא גידף כל אימת שקים נאבקה להיכנס אל תוך פיסת הבד מבלי לצרוח את נפשה בכאב.
היא רצתה לתלות אותו על חוסר הרגישות שהפגין, אבל ברגע שחלפו על פני חדר הקבלה הכל נמחק, היא אפילו לא זכרה לנשום, שלא לדבר על לכעוס על מישהו...עליו.
המוות ריחף מעל החלל הדחוס, והיה לו ריח חריף ומתכתי של דם.
רצפת הפרקט הייתה חלקלקה כנגד רגליה החשופות, שטיחי הבד הדהויים שנתלו על הקירות היו מוכתמים במה שנראה כמו תוצאה של טבח. וזה לא היה מאוד רחוק מהמציאות. הגופות, היו ארבעה מהם.
הם שכבו על הרצפה ללא ניע, מראה שהיה מוכר לה עד כדי אימה, והדם שותת מהם, ניגר בכמויות שהפכו לשלולית אחת גדולה וכהה של מה שזרם פעם בעורקיהם בחיוניות.
מקס לא נתן לה להשתהות הרבה, הוא משך אותה איתו החוצה אל הלילה תוך כדי סינון קללות אל האוויר.
הגוף המתוח שלו, דרוך לכל סכנה שלא תצוץ מעבר לפינה, הוביל אותה לעבר החניה הצנועה.
האקדח שלו ביד אחד ומפרק ידה באחרת, לפות באחיזת צבת כמעט מכאיבה. זה היה כלום לעומת הבערה המאכלת שהתלוללה בגופה. החזה כאב עם כל נשימה.
״תעלי.״
״מה זה?״ קים הביטה פעורת פה באופנוע הכביש שניצב מולה. היא מעולם לא חיבבה ניסעות על כלי רכב נועזים.
אבל מקס לא שאל לדעתה, הוא התניע אותו בסיבוב מפתח וסימן לה לעלות. ומהר.
אז היא עלתה.
הם נסעו מהר, והרבה. היא לא ידעה לאן או למה, אפילו לא היה לה זמן להתאבל על המוות של האנשים הללו. מי יודע מי הם, כעת רק הפנים המתות שלהם עלו במוחה, ביחד עם אוסף האחרים שראתה.
כאילו רדף אותה מעין שד שגרם לכל הסובבים אותה לגמור מתים. היא באמת האמינה בזה.
המהירות שבה נסעו הייתה גבוהה מדיי עבורה. כשיריכיה לופתים את את את שלו בחוזקה, האזור המפשעה שלה- הלא מאוד מכוסה הודות לחצאית הלא מאוד חסודה ההיא- לחוץ אל גבו התחתון. המתח המיני גרם לה לנשום בכבדות.
או שהיא מדמיינת?
מובן שהיא מדמיינת. לא היה שום מתח מיני.
היא שיכנעה את עצמה שלא מדובר בזה שעה שלחצה אותו קרוב אליה, בתואנה שמדובר במהירות המופרזת ולא בצורך שלה.
למעשה היא הייתה מעט מודאגת. הידיים שלה- אוחזות במותניו הקשיחים כאלו חייה תלויים בכך, וכך היה היא הזכירה לעצמה- חשו דביקות מהדם הניגר מפצעו.
הוא היה פצוע.
למה הוא לא מטפל בעצמו?
קים הצטמררה מהמרגש של הדם על ידיה. ההרגשה החמימה ומקפיאת העצמות שלו על עורה והדביקות המתייבשת, היא גרמה לה לרצות לשלות את ידה חזרה לחיכה.
אבל זה לא היה סביר, היא קרוב לוודאי תעוף לאחור במהירות של מאה חמישים קמ״ש.
יש לו משאלת מוות?
האירוניה גרמה לה לצחוק בראשה, צחוק מריר וחסר כל הומור. התשובה שיחקה במוחה, משחק מסוכן. הרי הוא המוות בעצמו, השד היפה והארור הזה שנכנס אל חייה וזעזעה אותה מהיסוד.
היא רצתה להרוג אותו, לגרום לו להתחנן בפניה לרחמים, היא רצתה להתרחק ממנו, אבל אבל גם להיות קרובה ככל האפשר, להתגורר מתחת לעור השזוף הזה שלו אם היה זה אפשרי.
היא רצתה לדעת מי זה לעזעזל מקסימיליאן בתור התחלה.
ואז היא תתחיל לתהות לגבי סאם ודונבון.

*************

אוקייייי חברים פרק 9 אנחנו מתקדמים במהירותתת (לא ממש.. אל תאשימו אותי זה המחסום כתיבה הזה ארגגגגג)
אני מתכוונת לסיים את הסיפור הזה..יש לי את העלילה בראש כבר, זה לא יהיה עוד איזה יצירה בלתי גמורה! גם אם יקח לי נצח אל תתיאשו ממני!!
אז..מה אתם חושבים עד עכשיו? שוט...אני מתה לדעת מה דעתכם על מקס וקים (בנפרד, ביחד זה לא ממש משנה).
אוהבת ❤️
(כמו שמישהי כתבה- אהבה זה הכי חשוב! תאשימי אותי שתגובות והצבעות גורמות לי שמחה 😭)