״העולם הוא מקום מסוכן, אבל הוא היה מסוכן בשבילי הרבה יותר״.
אדריאנה רוסו:
הוא נכח בחיי מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי מאוהבת מעל הראש, אך לא תיארתי לעצמי שיום יבוא והשנאה תגבור על האהבה.
מאז אותו הלילה לצידו אני לא מפסיקה לראות אש מסביב ולירות חצים.
...
עברו כ- 4 חודשים לאחר מות אבי, אם אגיד שהתאבלתי כמו בן המתאבל על מות אביו זה יהיה שקר מוחלט. למעשה מעולם לא הרגשתי טוב יותר. אילו רק היה נוהג להראות יחס וסימפטיה כלפיי בנו ואפילו אשתו, אולי רק אז הייתי מכבד אותו, אבל הוא התנהג כמו בן זונה, בקשיחות וקרירות, בדיוק כמו הלב שלו, גם ברגעים שלא היה זקוק להצגה הזו. אחריי הלוויה שערכתי הרגשתי הקלה, כאילו הרגע השתחררתי מאזיקים. הרגשתי חסר מעצורים, וזה היה בדיוק מה שתכננתי להיות. אחרי מותו, תפקיד הקאפו של ניו יורק הועבר אליי, תכננתי להתנהל בצורה שאבי בחיים לא היה מסכים עליה, החלטתי לשים זין על כל מי שיעמוד לי בדרך ואם אצטרך ארמוס אותו כדי לעבור. התכנון שלי היה להיות בעל המאפיה החזקה ביותר בעולם, זה מה שקרה. בזכות השכל האסטרטגי שלי והידע הרב שרכשתי בחיי, הפכתי לאיש בעל השליטה הכי חזקה שקיים, המפלצת שממנה כולם פוחדים. כבר לא הייתי כפוף לאף אחד ולא נזקקתי לשום עזרה, פחד כבר מזמן לא נמצא בלקסיקון שלי, אני לא מכיר דבר כזה. תפקיד הקאפו מתלבש עליי נהדר, אני טוב בניהול, אני טוב בשליטה. אין אדם בניו יורק והסביבה שלא מכיר אותי, שום דבר כאן לא מתנהל אם הוא לא עבר דרכי. נשים נופלות לרגליי כמו נמלים, גברים מתנהגים ביראת כבוד, והילדים... בואו נגיד שבשבילם אני המפלצת שמתחת למיטה.
* הטלפון שלי צלצל בדיוק בזמן שישבתי בכורסה שבמשרדי מול הנוף המרהיב שמקנה העיר שלי. הוא הוציא אותי מהמחשבות הטורדניות שלא מפסיקות להגיע אליי בשנתיים האחרונות. הוצאתי את מקור הרעש מכיסי, התבוננתי במספר הטלפון, כיווצתי את גבותיי בניסיון להבין למה הוא התקשר. עניתי. "לוקאס." אמרתי באדישות. "דמיאן, תרשה לי להביע תנחומים על מות אביך.", כן, אחרי 4 חודשים. "תודה." אמרתי בניסיון לגמור עם ההצגה הזו, "אבל אני מניח שלא לשם זה התקשרת." "אתה צודק, יש פערים שצריך לצמצם, נושאי שיחה שצריכים לעלות, מתי תוכל לפגוש אותי? אני בטריטוריה שלך." אם הוא הגיע לפה עוד לפני שסיכמנו כנראה שזה מקרה חירום, אבל לא אניח לאף אחד לקבוע את לוח הזמנים שלי, מה שזה לא יהיה, זה יצטרך לסבול דיחוי. "אני מניח שאהיה פנוי בעוד שבוע לישיבה כזו." לא שיקרתי, לוח הזמנים שלי צפוף עד אפס מקום, אם אדחוף עוד פגישה אחת, אשתגע. "דמיאן, אני מכבד אותך ואת הלוז הצפוף שבטח יש לך, אבל זה לא יכול לסבול דיחוי, אני מבקש שתתבונן עוד פעם אחת נוספת ביומן." אני יכול לדחות את הפגישה עם מנהלי המועדונים בעיר לעוד שבוע, אבל למה שאעשה את זה? "ניפגש בעוד יומיים אצלי במשרד בשעה תשע בלילה, אל תאחר." ניתקתי את השיחה. יש לממזר מזל שהתנהג אליי כבן בית כשהייתי נער ונהגתי לבוא אליהם. הוא תמיד ידע שיום יבוא והוא יצטרך את הטובות שלי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
