מלכה

פרק 8 - קווין

אולי גבריאל חושב שאני צעצוע שהוא יכול להשאיר בחדר שלו כשהוא יוצא להילחם באנשים שלי.
שיחשוב פעמיים.
לחלון הגדול הזה בטוח יש פתח למעלה, אני רק צריכה לטפס לשם ולפתוח אותו.
אני מתחילה לטפס על אדן החלון, משתמשת בווילון לתמיכה.
"מה לעזאזל את עושה, קווין?"
אני מופתעת ונופלת אחורה.
גבריאל תופס אותי בזרועותיו.
"ת-תודה" אני ממלמלת.
"מה עשית שם?" הוא שואל בייאוש.
"ניסיתי לפתוח את החלון", אני עונה לו בכנות שמפתיעה אותי.
אני מרגישה שאני נמסה בזרועותיו.
"למה לך לעשות דבר כזה?" הוא נאנח שוב.
"משעמם לי כאן", אני נאנחת גם כן.
גבריאל מביט הצידה.
"נפצעת", הוא אומר, "לעזאזל, קווין, את לא ילדה קטנה".
"אני מצטערת", אני ממלמלת.
הוא מושיב אותי על המיטה.
"חכי כאן", הוא נאנח בייאוש.
לפקודתו, אני לא זזה.
אני מביטה אל הרגל שלי.
חתך ארוך מקשט את השוק שלי, מדמם ומטפטף.
גבריאל חוזר עם מגבת, סופג את הדם הרטוב ומנקה את זה שנקרש.
"זה יכאב", הוא אומר כשהוא שופך חומר חיטוי על מגבת אחרת ומעביר אותה על החתך.
אני מתאפקת שלא לצרוח.
הוא חובש את הרגל שלי בעדינות, ידי המשי שלו כורכות סביבי את הבד.
"ת-תודה" אני ממלמלת אליו.
"אל תעשי את זה שוב" הוא ישוב על ברכיו מולי, מניח את ידיו על המיטה לצד מותניי.
"לא אפצע את עצמי שוב", אני אומרת לו.
"לא זה", הוא נאנח, "אל תברחי ממני".
אני מביטה בו בשקט.
"בבקשה", הוא מתרומם קצת, "אחזיר אותך לתא שלך, אני מבטיח", הוא מתקרב אליי עוד קצת, "רק תני לי עוד כמה ימים איתך".
"בסדר", אני לוחשת.
הוא מתקרב עוד טיפה.
"מעולם לא הכרתי מישהי כמוך", הוא מתקרב.
"כל החיים פחדתי ממך", אני עונה לו.
"ממני?" הוא מצחקק קצת, מניח את הברכיים שלו לצידי גופי, מלטף את פניי.
"מהדיקטטור, מהרודן האכזר", אני עונה, "השמועות על מה שקורה למי שנתפס היו איומות, העדפנו למות ולא ליפול בשבי".
"את צודקת", הוא עונה לי, "אנשיי מתעללים בחברייך כמעט כל יום".
"איך אתה יכול?" דמעות חונקות את עיניי.
"זה הייעוד שלי", הוא עונה.
"אם כך", אני משיבה, "הייעוד שלי הוא להרוס אותך".
הוא מקרב את שפתיו אליי, "את כבר הורסת אותי", הוא לוחש.
"שחרר אותי", אני לוחשת אליו.
אחיזתו בפניי מתהדקת בכוח.
"לעולם לא", הוא מזעיף מבט.
אני לא מסוגלת לחשוב על כלום מלבדו.
השפתיים שלו מתקרבות לשלי, הכל קורה כל כך לאט.
"קווין", הוא לוחש.
"כן, גבריאל?" אני עונה לו.
"נכון שהיית בוחרת בי?" הוא לוחש, "במקום אחר, בזמן אחר, אם לא היינו מי שאנחנו", הוא עוצר ונושם עמוק, "היית בוחרת בי?"
"לעולם לא אבחר בך", אני לוחשת.
הוא מנשק אותי בכוח, שתי ברכיו כולאות אותי, שתי ידיו תופסות בפניי, ידיי עוטפות את צווארו.
הוא משכיב אותי על המיטה, שוכב מעליי, לשונו עדיין בין שפתיי, ידו מקבעת את אגני למקום.
הוא מנשק את הצוואר שלי, מטיח את המפשעה שלו כנגד שלי, יוצר חיכוך שמשגע אותי.
"גבריאל", אני גונחת.
"תני לי", הוא אומר בתשוקה, "תני לי להראות לך שהיית צריכה לבחור בי".
"מספיק", אני לוחשת אליו, "אני לא רוצה".
הוא עוצר, מרים את עיניו אליי.
"אני יודעת שאתה שוכב עם מישהי אחרת", אני נאנחת, "אני לא מוכנה להיות במקום הזה".
"אני לא שוכב איתה יותר", הוא אומר לי.
"אני לא האישה הזאת מהצד, זו שמחכה לגבר שיחזור", אני נאנחת.
"היא זו שמחכה לי", הוא מלטף אותי, "אני מחכה לך בכל יום".
"ואני מחכה לאיידן", אני עונה לו.
הוא מפסיק ללטף.
"את אוהבת אותו?" הוא שואל.
"לא", אני עונה במהירות, "אבל אולי אלמד לאהוב אותו מתישהו".
"את מוכנה לקחת את הסיכון שלא תתאהבי בו לעולם?" הוא שואל אותי.
"הוא חייל מצטיין, ההורים שלי אוהבים אותו..." אני עוצרת.
גבריאל מביט בי בשקט.
"בסדר", הוא לוחש ויורד ממני, נשכב לידי.
"רוצה לאכול משהו?" הוא שואל, מביט לתקרה.
"כן", אני מביטה בו, "לא אכפת לי מה".
"בסדר", הוא לוחש שוב.
המבט שלו חלול כשהוא מוציא את הטלפון הנייד שלו ומקליד כמה דברים.
"אחזור בקרוב", הוא קם מהמיטה, "יביאו לך אוכל".
"גבריאל", אני קוראת.
הוא מסתובב אליי.
אני שותקת, בוהה בו.
לעזאזל, מה להגיד? מה לעשות עכשיו?
"כן קווין?" הוא שואל.
אני לא עונה לו, עדיין בוהה.
"דברי כבר, קווין", הוא נוהם.
"לא חשוב", אני ממלמלת, "מצטערת על שהפרעתי לך".
הוא יוצא וטורק את הדלת.