החולשה שלי

פרק ~4~ מסובך

-So tell me what you want, tell me how you want it Tell me all the reasons you run away
I don't think you're here to stay No,
I just wanna be With You-

-Be With You-

~אוליו~

זאק יושב לצידי על הספה בזמן שויולה מכינה את האוכל מולנו במטבח.
״אני הולך להתרחץ.״ אני אומר וזאק מזיז את ראשו,
״רק תיזהר על התחבושת.״ מעיר.

אני מהנהן וממהר לחדר הרחצה.
שאני נכנס אני מריח את הריח של ויולה לכוד בין קירות החדר, היא התקלחה קודם. אני מחייך לעצמי ומביט במראה מולי.
מבחין בכתף החבושה שלי ומעביר את אצבעותיי על בד התחבושת, נזכר בה תופרת את עורי.
המבט המרוכז שלה... זה הדבר היחידי שהתמקדתי בו.

אני נאנח ומרים את התיק שלי על הכיור חופר בו ומוציא את הנייד שלי מוציא ממנו את הסים ומניח בצד. זורק את הנייד לכיור ופותח עליו את זרם המים.
אני צריך להעלם, אסור לי להשאיר עקבות אחרת אסכן את ויולה וזאק.
אני נושף בכעס ומניח את ידי על הכיור נשען עליו ונושם עמוק.
אני נוטש את אוולין. לעזאזל עם ווסטון סמית. בלעתי רוק, מה אם הוא יפגע בה?

התלבשתי ויצאתי עם מגבת על צווארי לכיוון המטבח.
זאק לא נראה בו או בסלון אז ניגשתי אל ויולה שעמדה עם יד על המותן בוהה בלהבות הגז. שיערה הכתום מגולגל לקוקו מרושל והיא עדיין לבושה באותה הפיג׳מה.
אני רוכן לעברה מאחור ושואל ״ נו.. האוכל מוכן?״ ויולה קופצת בתגובה.
״אוליו!״ עינייה החומות פעורות בבהלה ועורה הבהיר מעט ורדרד בלחייה.
אני ממצמץ בשאלה. ״מה אני כזה מבהיל?״ היא משתעלת קלות והסומק לא נעלם מפניה,
״לא פשוט.. הייתי כאן לבדי והיה כל כך שקט אז..״ חייכתי נשען לצידה בוחן כל נמש המופיע על פניה.
״מה את מבשלת?״ הרמתי גבה בשאלה. היא בולעת רוק ופותחת את הסיר. ״רק קצת אורז ועוף.״
אני מהנהן. ״יופי אני רעב.״
״זה כבר מוכן.״ אמרה וסגרה חזרה את המכסה.
״אז.. מה איתך ועם הלימודים?״ אני שואל אותה. ויולה מסיטה את כמה שיערות סוררות לאחור, ״החופשה מסתיימת מחר.״
אני מהנהן.
״אז.. נשארו לי רק עוד שנתיים.״ אמרה. ״ואתה? נשארה לך שנה אחרונה לא?״ מצמצה.
העלתי חיוך על שפתיי, ״אני לא הולך ללמוד.״
״למה לא?״ כיווצה גבות.
״פחות אני..״ אמרתי וחלפתי על פניה פותח את המקרר ומוציא ממנו בקבוק מים.
״אוליו..״ הסתובבתי אליה בשאלה.
״איפה היית עד עכשיו?״ עינייה ממש חוקרות, כלכך רוצות לדעת יותר.
״זה לא עסק שלך ויולה.״ אמרתי בקול נוקשה. כמה שהיא תדע פחות ככה יותר טוב בשבילה.
היא השפילה מבט והנהנה. ״צודק זה לא עסק שלי.״
כיווצתי גבות שהיא הסתובבה והפנתה לי את גבה.