החולשה שלי

פרק ~15~ ילד יפה

~אוליו~

אנחנו יושבים זה לצד זו על הספה, ויולה נראית עייפה אבל היא עדיין עם עיניים פקוחות. ״את מרגישה לא טוב?״ אני שואל ומתבונן בה. היא מזמזמת משהו מבין שפתיה ומניחה את ראשה על כתפי.
היה קשה שהיא התעלמה ממני, הרגשתי שזה לטובה אבל מצד שני אני לא יכול להמשיך כך יותר. אני מרגיש אליה משהו ואני לא יכול להמשיך להדחיק את הרגש הזה יותר.
במסיבה הרגשתי שאני חייב להסתכל עליה וזה מה שעשיתי כל הערב רק מוודא היא בסדר. לא שזה היה קשה מדי הרי אני אוהב להסתכל עליה. אני מעלה על שפתיי חיוך שאני חש בה לצידי.
״אני רעבה.״ היא אומרת פתאום. אני מביט בה בשאלה.
״את רעבה? עכשיו?״ השעה שלוש לפנות בוקר.
״לא אכלתי כלום מהבוקר.״ מתלוננת בעייפות.
אני מהנהן, ״בסדר אז אכין לך משהו.״ אני אומר ומתרומם מהספה פונה אל המקרר שבמטבח.

״אל תטרח אין כלום.״ ויולה אומרת מאחורי. אני פותח את המקרר ומבחין בחלב וכמה בקבוקי מים. באמת אין כלום. אני מכווץ גבות למה זאק לא דאג לקנות דברים?
אני חוזר להתיישב לצידה על הספה. ״זאק לא עשה קניות?״ אני תוהה בזמן שהיא משפשפת את עיניה. ״לא הוא לא הספיק.״ אני מתבונן בנמשים שמקשטים את פניה ובשערה שאספה ברישול.
״בסדר, אלך לקנות לך משהו. מה מתחשק לך?״ אני שואל ומנסה להתעלם מכך שכל כך באלי לנשק אותה כרגע.
ויולה ממצמצת עם עיניה הבהירות. ״יש חנויות פתוחות בשעה כזו?״ היא תוהה.

אני מהנהן, ״ממש בהמשך הרחוב יש חנות שפתוחה.״ הייתי מבלה ברחוב הזה שנים. חקרתי כל לבנה ולבנה כאן. היה לי טוב כאן עם האחים אבל בכל זאת משהו גרר אותי הרחק מכאן.
ויולה פוערת את עיניה ונעמדת, ״אתלבש ואבוא איתך!״ היא מצביעה עלי וממהרת לחדרה. אני מחייך שהיא נעלמת במסדרון בהתרגשות כזו.
כן היא עדיין תחת השפעת אלכוהול. אני מרגיש שאני איתה כך לבד. רק שנינו. שונה. התחושה טובה.

אני מביט בדלת ותוהה מתי זאק יחזור, אצטרך לדבר איתו על כך. אני וויולה. אני מפהק בעייפות ומבחין בה. היא לבושה במכנס ג׳ינס עטופה במעיל שלה. ״אני מוכנה.״ היא מרימה אגודל מעלה.
אני מחייך ופותח בשבילה את הדלת.
״אתה יודע, הבניין הזה מפחיד.״ אומרת לצידי ששנינו יורדים במדרגות. אני מביט סביב, ״הוא מעט ישן יותר מהקודם.״
״כן,״ ויולה לוחצת על לחצן האור אבל הוא לא מגיב. ״למה עברנו בכלל?״ היא מביטה בי בשאלה.

״זה זמני.״ אני מסביר עד שאני אסדר את הצרות שלי. אם אצליח בכלל. הרי הבחירה לברוח מהמאפיה היא להיות נמלט.
״זמני כי אתה תעזוב שוב?״ ויולה עוצרת על המדרגות ונועצת בי מבט.
בחשכה סביבה היא נראית כל כך אפלה וקודרת. כמו דמות מאיימת רק שהיא ההפך הגמור. אני נשען על הדלת ופותח אותה מכניס אור לחדר המדרגות. ״אני עוד לא יודע כלום ויולה.״ אני אומר והיא צועדת אחרי ונועצת בי מבט.
״קר.״ היא מתלוננת בזמן שאנחנו יוצאים אל האוויר הפתוח. היא מתבוננת בי בשאלה שאני חולף על פניי האופנוע שלי. ״לא רוכבים באופנוע?״ שואלת וממהרת לעברי.
״החנות ממש פה אין צורך לנסוע.״ אני מצביע קדימה. היא מהנהנת צועדת לצידי.