החולשה שלי

פרק ~13~ מסובך

~אוליו~

ויולה מביטה בי ונושפת במבוכה. ״סליחה..״ היא מניחה את ידיה על פניה בבושה. ״סליחה אוליו אני לא יודעת למה עשיתי את זה. או למה אמרתי את כל זה.״ אומרת באי נוחות. היא ודאי חושבת שזה לא הדדי, שאני לא חש ככה כמוה. אני מעלה על שפתיי חיוך שגורם לה להביט בי בשאלה. אני אוחז בסנטרה ומביט ישר בעיניה. ״את מתנצלת על כך שנישקת אותי?״
ויולה ממצמצת בבלבול. ״זה לא היה אמור לקרות.״ לוחשת במבוכה וממצמצת שהגשם מטפטף על פניה.
אני רוכן לעברה ומצמיד את שפתיי אל שפתיה. ״את בטוחה שזה היה טעות?״ אני שואל על שפתיה וחש בעקצוץ של מתח בתוכי. היא ממלמלת בבלבול מוחלט נראה שהיא מופתעת ממני. אולי זה טוב. אולי כך אוכל להרחיק אותה ממני. יש לי רגש אליה. זה נכון אבל אני לא רוצה לפגוע בה.
אני מהנהן ומתרחק. ״כן. זו טעות.״ אני אומר ויורד מהחומה.
״אני לא רוצה לפגוע בך.״ אני משקר לה אבל זה עדיף. היא לא צריכה להיות יחד איתי, בעיקר לא עכשיו שהכל משתבש.
״רגע,״ ויולה יורדת מהחומה וצועדת אחרי בכעס. ״אוליו!״ היא אוחזת בי בכוח ונעמדת מולי כולה רטובה. ״אתה מרגיש אליי משהו?״ שואלת מעט מופתעת.
אני מזיז את ראשי, ״את הרגע נפרדת מהחבר המקסים שלך, רק רצית הסחת דעת.״ אני מבהיר ומתקשה להכיל את המבט שלה. כאב ושנאה.
״הסחת דעת?״ לוחשת המומה מדברי.
״תסתכלי עלי?״ אני פורש את ידיי לצדדים ״ויולה את עיוורת?
אני כאן כי אני נמלט! לא כי רציתי! אני כאן כי דפקתי הכל.״ אני מבהיר.
״אז תלך.״ היא בולעת רוק בכבדות מהנהנת ונראית רצינית. ״לך.״
אני מהנהן ומעלה חיוך מתוסכל על שפתיי, ״שוב זה. שוב לך ואז מה? תנשקי אותי שוב? תבקשי שלא אלך בשבילך?״ אני מצר את עיניי.
היא מאגרפת את ידיה בכוח. ״לעזאזל איתך! לך מכאן אוליו!״ צועקת ודוחפת אותי. ״פשוט עוף מכאן. לא היית צריך לחזור! לא היית צריך לגרום לי לחשוב עליך!״
אני מהנהן ומרים את הקסדה צועד אל האופנוע שלי.
״לך ותשאיר אותנו עם הצרות שלך.״ היא לוחשת מאחורי גורמת לי לעצור.
אני מצר את עיניי ומביט בה. ״על מה את מדברת?״ האשמה בוערת בי.
ויולה משלבת את ידיה. ״ווסטון איים עלי. הוא אפילו הגיע לחנות הפרחים לדבר איתי.״
אני פוער את עיניי, ״מתי? למה לא סיפרת לנו? למה לא סיפרת לי?״ אני מתפוצץ. היא הייתה כל כך קרובה לסכנה? איך לא הבחנתי בכך. אני מרגיש שהשליטה זולגת מבין ידיי.
״כי הוא איים עלי? איך לעזאזל אני אמורה לספר לך?״ היא מתפרצת עלי חזרה.
אני נושף ועוצם את עיניי. ״פאק!״
״אתה חושב שאני לא מודעת לכלום? אני מודעת להכל. אני יודעת כמה הסתבכת אוליו.״
אני נושם עמוק ומהנהן. ״בסדר, קדימה אנחנו צריכים לעלות עכשיו חזרה לבניין.״ אני מביט בה אך ויולה עדיין עומדת במקומה, משלבת את זרועותיה ונועצת בי מבט קר.
״קדימה ויולה.״ אני אוחז בה וגורר אותה אחרי.