החולשה שלי

פרק ~19~ עיוורת

~ויולה~

אני מסיימת להתארגן ומביטה בארון שלי תוהה אם אמצע מעיל נוסף. אני נאנחת ומבחינה רק במעיל של פנלופי. דאגתי לכבס אותו ולהשאיר אותו בחדר הכביסה. מעט חמים שם לכן הספיק להתייבש ורק מעט לח. אני מחייכת ומציצה שוב בארון שלי.
אין מעיל נוסף רק כמה סוודרים. אני לוקחת את המעיל של פנלופי וממהרת אל המטבח. לוקחת שקית גדולה ומכניסה אותו פנימה. אתן לה אותו היום. אני מחייכת ונושפת בהקלה על כך שהיא באמת בסדר.
דפיקות על הדלת גורמות לי להרים גבה בשאלה. יש זמן עד שהבנות יגיעו. מוזר?
אני מניחה את המעיל בצד ניגשת לדלת.

פותחת אותה ומבחינה בסטפני מורמנד. אני מכווצת גבות כאילו אני לא רואה נכון. סטפני מורמנד? התלמידה הכי עשירה מבית הספר? זו שאני לא מחליפה איתה מילה? כן, היא עומדת מולי לבושה בג'ינס כהה ומגפי בוקרים, לובשת מעיל פרווה לבן ושיערה הגלי מוברש כאילו חזרה הרגע מספרה.
״היי״ מחייכת אליי וגורמת לי להביט בה עוד יותר בבלבול. היא יודעת באיזה איזור היא בעיר? האם היא הלכה לאיבוד?
אך נראה שהיא אוחז בתיק הקטן שלה במן ביטחון.
״היי..״ אני משיבה אליה בשאלה. ״מה את עושה כאן?״ אני תוהה.
סטפני מהנהנת, ״שמעתי על מה שקרה לפנלופי.״ היא עושה פרצוף. ״כל כך הצטערתי לשמוע עליה.״ אומרת וגורמת לי רק להנהן בשאלה.

״שמעתי שאתן נפגשות היום כדי לבקר אותה אז חשבתי להצטרף.״ מחייכת ומבלבלת אותי. אני לא חושבת שסטפני החליפה מילה עם פנלופי בתקופה האחרונה אבל בכל זאת צעדתי לאחור ונתתי לה להיכנס פנימה. ״בטח, הבנות אמורות להגיע.״ אני מלמלת ומתפללת שיקדימו. אחרת מה לעזאזל אעשה איתה עד אז.

סטפני מהנהנת ומביטה סביב, ״דירה נחמדה.״ אומרת אבל אני יודעת מה עובר כרגע לה בראש. היא בוודאי נחרדת שהיא בתוך החלל הזה כרגע.
אני מצביעה על הספה, ״תרצי אולי מים?״ אני חשה אי נוחות בביתי שלי. לעזאזל היא זו האורחת. היא זו שצריכה להרגיש אי נוחות לא אני.

סטפני מהנהנת, ״אני אשמח למים.״ מביטה על הספה ואני מנסה לתפוס את המבט הגועלי שלה שמתיישבת עליה בלית ברירה.
אני חומקת למטבח ותוהה מה לעזאזל קורה כאן. אני לוקחת בקבוק מים מהמקרר ומוזגת אל תוך אחת הכוסות. במקביל אני שומעת את צעקתו של אוליו. ״זאק כדי שתקום אנחנו עוד מעט יוצאים!״ נשמע שהוא רגע נכנס לסלון. אני ממהרת להניח את הבקבוק אפילו לא סוגרת אותו חזרה וכבר צועדת עם כוס המים אל סטפני שיושבת על הספה אך היא כבר מבחינה באוליו ונעמדת.
אני מביטה בה וחשה את גופי לוהט מחום. אוליו עומד בכניסה לסלון ומביט בה בשאלה.

״אוליו? שמעתי שעברתם לגור יחד אבל לא באמת הייתי בטוחה שזה נכון.״ מחייכת אליו במן רגש. אני בולעת רוק מבינה שזו הסיבה. היא לא כאן כדי לבוא איתנו לבקר את פנלופי, לא באמת. לא אכפת לה מפנלופי בכלל. היא כאן בגללו.
רק כדי לראות את אוליו.