רומן על המגרש

פרק 5

~גייסון~

כשהגעתי לבית ספר התקדמתי עם לוקאס ללוקר שלי. הוצאתי את הספרים שלי וסגרתי את הלוקר וסובבתי את ראשי ללוקאס.

״תקשיב אחי זורם לך מועדון בערב? שמעתי שיהיה מטורף״ שאל ״וואלה זורם תשלח לי פרטים״ אמרתי
והוא הנהן אליי.

הוצאתי את הספרים לשיעור הראשון בלוקר והבחנתי בילדה החדשה.

את אותה ילדה שראיתי היום בבוקר שיצאתי לריצה, היא הייתה כל כך יפה שהופנתטי ממנה למרות שהיא הייתה מזיעה ומבולגנת מהריצה ועדיין נראתה כמו חלום רטוב.

היא לבשה חולצה צמודה וגינס שהיה גדול עליה טיפה וחשף את הבטן השטוחה שלה.

״תקשיב אחי אם אתה רוצה אני אלך כי אני רואה שאתה עסוק מידיי בלהפשיט את הילדה החדשה במבט שלך״ אמר בציניות
״מה..? אני לא בוהה״ אמרתי בהחלטיות והוא גיחך ״כן ואני לא חם על התחת של קייטי״ אמר ואני
גיחכתי והתחלנו להתקדמם לכיתה.

כשהגענו לכיתה אני ולוקאס התיישבנו במקומות הקבועים שלנו אחד לייד השני.

״היי בייבי מה קורה? אז קבענו להיום בערב?״ אמילי שאלה בפלרטטנות והתכופפה קצת בשביל להבליט את המחשוף שלה.
בעבר זה היה עושה לי את זה אבל מאז שראיתי אותה לא יכלתי לחשוב על מישהי אחרת.

״אני לא יכול״ עניתי באדישות ״בטוח? הרבה זמן לא עשינו את זה אני מתגעגעת״ אמרה בביאוס ״אנחנו לא ביחד שלא תטעי אנחנו כולה מזדיינים״ אמרתי ובדיוק המורה נכנסה לכיתה ואמילי התיישבה במקום שלה.

~.~

לאחר שהסתיים השיעור אני ולוקאס התקדמנו ללוקרים שלנו שהיו צמודים אחד ליד השני.
הכנסתי את הספרים ללוקר והבחנתי בדמות לידי וראיתי את מדיסון מכניסה את הספרים שלה בזמן שהיא עסוקה בטלפון שלה.
״וואו אחי בחיים לא ראיתי מישהו שנהיה אובססיבי לילדה תוך יומיים״ לוקאס גיחך והמשיך ללכת.

לאחר שלקחנו את האוכל והתיישבנו במקום הקבוע שלנו.

אמילי עוד פעם באה והתיישבה עליי הייתי כבר רגיל לזה אז לא הערתי לה. אבל אז קלטתי את מדיסון בוהה בי ובאמילי במבט מאוכזב?

״מה קורה בייבי?״ שאלה אמילי והתחילה לנשק את הצוואר שלי ישר העפתי אותה ״כמה פעמים אמרתי לך שאני לא מעוניין״ אמרתי בכעס.

״זה בגללה נכון? זה בגלל הזונה החדשה הזו? איך קוראים לה מדיסון? היא בוטח מוצצת ממש טו-״ אמרה עם דמעות בעיניים ״לא זו לא היא וזה פעם אחרונה שתגידי עליה שהיא זונה״ קטעתי אותה באיום והיא ישר הסתלקה.

בסוף השיעור התקדמתי לרכב שלי והתחלתי ליסוע לכיוון הבית שלי.

עצרתי עצירה קטנה בשביל לקנות למקס אחי הקטן את השוקולד שהוא רצה והמשכתי בנסיעה.

פתאום הבחנתי במדיסון בתחנת אוטובוס ועל פניה היפות הייתה הבעת תסכול ומבלי לחשוב פעמיים עצרתי בצד.