~מדיסון~
ישבתי לי בתחנת אוטובוס וחיכיתי לקו, אני פה רק חמש דקות וכולי מזיעה חם ברמות והלחות מאוד גבוה.
קלטתי את האוטובוס שלי מרחוק וסימנתי לו לעצור, הנהג לא עצר ופשוט חלף על פניי.
״נו באמת!״ רטנתי והייתי בחצי הדרך להתקשר לקאי שיאסוף אותי כי אין עוד אוטובוסים להיום.
פתאום צפירה הוציאה אותי מריכוז והסבתי את מביאה למכור הרעש מבחינה במכונית בי אמ וו״ופתאום ג׳ייסון הוציא את ראשו מהחלון ״היי צריכה טראמפ? ממש נראה כאילו נתקעת לפי הפנים שלך״ גיחך והופיעו בלחייו גומות עמוקות ויפיפיות.
״אמ... כן קצת נתקעתי זה מפריע לך אם אצטרף?״ שאלתי מוודאת. ״אם זה היה מפריע לא הייתי שואל״ קרץ וסימן בראשו להיכנס לאוטו ומיהרתי להיכנס ולחגור.
הוא התחיל בנסיעה והייתה שתיקה מביכה לכמה דקות והוא שבר אותה ״אני יכול להקפיץ ולהחזיר אותך כל יום ממה שראיתי יש לנו אותה מערכת ואת גרה ליידי״ הציע והסמקתי אז האוזניים.
״לא! לא, זה בסדר באמת רק נתקעתי עכשיו תודה על ההתחשבות״ הסמקתי עוד יותר.
״אני מתעקש אני רוצה להסיע אותך ואת לא צריכה להתקע באוטובוס מסריח ומזיע כולנו מרויחים לא?״ הוא אמר וחייך חיוך צדדי שהמיס אותי ״בטוח זה לא יהיה בשבילך מטרד שאני אתקע איתך כל היום באוטו?״ שאלתי בשביל לוודא.
״מטרד? בינתיים אני רק ברוויח״ קרץ והיישר מבט לכביש.
מרוויח? למה הוא התכוון?
״אז למה עברת לקליפורניה?״ שאל בהתעניינות.
״אמא שלי קיבלה פה הצעת עבודה״ עניתי.
אמא שלי תמיד הייתה בעבודה תמיד היו לי ולקאי בייביסיטריות ומטפלות,
אבל אני לא מאשימה אותה היא הייתה צריכה לפרנס שתיי ילדים לבד ועכשיו שהיא קיבלה את ההצעה הזו היא שמחה כל כך כי היא תוכל להיות יותר בבית ועדיין להרוויח.אולי לא הייתי מרוצה מלעבור מדינה למרות שהייתי מנודה בבית ספר הקודם שלי אבל חשבתי שאולי שינוי יכול להיות טוב.
״היי הכל בסדר?״ שאל הוציא אותי ממחשבות
״כן כן פשוט חשבתי על משהו״ אמרתי והסמקתי מעט מהמבט שלו עליי.הסתכלתי לו בעיינים הכחולות שלו וכמעט טבעתי בהן.
היינו בקשר עין ולא יכלתי להוריד את מבטי ממנו לשניה.קצת ופתאום צילצול טלפון קטע את הקשר עין ונשמתי לרווחה וגייסון מייד נסג מייד אחורה וענה לטלפון שלו דרך מסך האוטו.
״מה אתה רוצה״ אמר גייסון בכעס.
״אתה לא פאקינג מבין מה קרה עכשיו עם קייט-״ מישהו אמר מהטלפון ״אני אחזור אליך מדיסון ליידי והיא שומעת אותך״ אמר ״אווו מדיסון מה קורה פה-״ הוא לא הספיק לסיים את המשפט וגייסון ניתק לו.
״תתעלמי ממנו הוא חושב שהוא בפנטזיה רומנטית״ מילמל בעצבנות גייסון.
הגענו הביתה די מהר וניפקדתי מג׳ייסון.
״ביי ממש תודה על הטראמפ כנראה הייתי נתקעת והייתי צריכה ללכת ארבעים דקות בחום״ הודית לו.״מתי שתרצי״ קרץ והמשיך לסוף השביל לביתו והחנה את המכונית.
נכנסתי הביתה ועליתי להתקלח לשטוף ממני את היום הזה והלכתי להתארגן לצאת לג׳ייקוב ומשם למסיבה.
~.~
״מה קורה מתוקה״ גייקוב קיפץ עליי בחיבוק ואני צחקקתי
״אני לא נושמת״ ציחקקתי והשמעתי קולות חנק מזויפים.״טוב קייטי אמורה להגיעה בכל רגע עם השמלות בינתיים תרגישי בנוח״ אמר ונשכב על המיטה ובדיוק קייטי התפרצה לדלת.
״הגעתי!״ קייטי הכריזה שפתחה את הדלת החדר גייקוב בשמלה מהממת שנראת כיאילו נתפרה בול עליה.
״סיס איזה מהממת!״ אמר גייקוב ועוד שנייה קפץ עלייה ״לא איתך אני לא מדברת״ אמרה בציניות והתקדמה עליי.
״סליחה? את עדיין כועסת על זה שאני חרמן על החבר שלך?״ אמר
״כן אבל אני אסלח אם תעשה לי איפור ושיער״ אמרה ואני התפוצצתי מצחוק משיחה שלהם.
״שבי אני הולך להביא את הבייביליס״ אמר ויצא מהחדר.גייקוב חזר והתחיל את מלכתו הוא עשה לקייטי בייביליס ואני לא רציתי משהו בשיער וגייקוב הסכים איתי הוא אמר שיש לי שיער מהמם ושלא צריך לגעת בו.
את קייטי הוא איפר בצורה עדינה ואני רציתי רק מסקרה וגלוס וקצת סומק.״אויש איזה מהממות!״ הוא צרח לאחר ששמנו את השמלות.
לאחר שסיימנו להתארגן תפסנו מונית למועדון.
~.~
כשהגענו למועדון אני קייטי וגייקוב התקדמנו לבר ושתיהם ביקשו ביקשו וודקה עם לימון ואני לא רציתי לשתות אז ביקשתי מים.
״בואי נלך לרקוד״ קראה קייטי בהתלהבות וגייקוב כמעט רץ לרחבה ששמע את המילה לרקוד.
ואני וקייטי ציחקקנו והתקדמנו לרחבה.״אני הולכת לשירותים רגע״ אמרה קייטי ״את רוצה שאני אבוא איתך?״ שאלתי ״לא זה בסדר אני שנייה חוזרת״ אמרה והנהנתי לעברה.
״אני בבר״ צעקתי לגייקוב בגלל המוזיקה והוא הנהן והמשיך לרקוד.
פתאום יד נגעה בכתף שלי והסתובבתי רואה את קייטי בוכה בהיסטריה ״קייטי מה קרה? עשו לך משהו?״ שאלה בבהלה.
״ז-זה דני-אל הוא בוגד בי״ אמרה בבכי
~.~
מה חשבתם על הפרק?
אשמח שתצביעו אם אהבתם את הפרק❤️
אוהבת יעל :)

YOU ARE READING
רומן על המגרש
Romansaהוא שחקן פוטבול הכי פופולרי בבית ספר, הילד המקובל. היא בחורה שקטה שרק רוצה לסיים את שנותייה האחרונות בתיכון. מה יקרה כשהם יפגשו? אין להעתיק! *חשוב לציין זה הספר הראשון שלי, אז הכתיבה כנראה בהתחלה תהיה מוזרה/שונה מקווה שישתפר בהמשך ואשמח שתתנו צ׳אנס...