תגרמי לי(GL)

פרק 2| התכוונתי שתשמעי

או אלוהים איזה עצבים האישה הזאת עשתה לי.
אסור לי לתת לה להרוס לי ככה את היום ובטח ובטח שלא את השנה שאמורה להתחיל מחר.
עישנתי סיגריה ונכנסתי לבית אחרי שכיביתי אותה, מנסה להוריד ממני את הריח רק שההורים לא יגלו שאני מעשנת.
״חזרתי״ צעקתי בתקווה שהם עדיין ערים או עדיין בבית.
אחרי כמה שניות שבהם אני מחפשת נפש חיה בבית הבנתי שאני כנראה לבד פה, טוב לפחות עכשיו אוכל לנוח קצת אחרי האישה הארורה הזאת שפגשתי קודם.
מה היא חשבה לעצמה שהחליטה להתערב במשהו שלא שלה או שהחשבה שהיא יכולה לחנך אותי, לא קם הבן אדם שעשה זאת והיא בטח לא תהיי הראשונה.

״בארי מתוקה, קומי״ שמעתי את קולה של אימי.
מה השעה בכלל? מה כבר בוקר? אין מצב שנרדמתי עד עכשיו.
״עוד מעט אמא״ עניתי חצי ישנה חצי ערה, אחרי שהרגשתי את ידה של אמא שלי עוזבת אותי חזרתי לישון, רק עוד קצת.
לאחר כמה דקות דלת החדר שוב מפתח והפעם נכנס אבא.
״בארי קומי, את תאחרי ליום הראשון שלך״ יום ראשון של מה? על מה הוא מדבר?
״יום ראשון של מה אבא״ שאלתי בתקווה שאקבל תשובה על השאלה שלי.
״של הלימודים, רק אתמול חפרת על זה כבר הספקת לשכוח?״ שאל בשוק מזה שלא זכרתי שהיום היום הראשון ללימודים.
״לשכוח? אני? מה פתאום״ השבתי צינית בזמן שקמתי במהירות מהמיטה רצה לכיוון המקלחת בתקווה שאסיים להתארגן לפני הצלצול.
או אלוהים אני לא מאמינה שאני מאחרת ליום הראשון והכל באשמת האישה הארורה הזאת שלא יוצאת לי מהראש מאז אתמול, לא הפסקתי לחשוב עליה כל הלילה הארצתי את השיחה שלנו בראש וחשבתי איזה דבר חכם אוכל להגיד בפעם הבאה שניפגש אם ניפגש בכלל בתקווה שלא אהרוג אותה מרוב עצבים כי אני באמת שונאת אותה.
בחיים לא יצא לי לשנוא בן אדם שמעולם לא הכרתי או פגשתי אבל הנה, תמיד יש פעם ראשונה.

אחרי שסיימתי להתארגן מהר יצאתי מהבית לא לפני שנתתי נשיקה לאמא ואבא שהציעו לקחת אותי איתם בדרך לעבוד.
סירבתי בנימוס ועליתי על האופניים שלי לכיוון בית הספר שלא יהיה במרחק כל כך גדול מהבית שלי.

תודה לאל הגעתי סוף סוף, אני מקווה שהשיעור עדיין לא התחיל.
הסתכלתי בשעון שלי וראיתי שהשעה כבר שמונה וחצי מה שאומר שהשיעור התחיל לפני חצי שעה, והנה איחרתי לשיעור הראשון שלי איך אני מסבירה את זה למנהל אלוהים יודע.
מיקמתי את הרגליים שלי ודיוושתי לכיוון בית הספר.
מבלי ששמתי לב מישהו נכנס בי או יותר נכון רכב נכנס בי.
מעדתי לאחור עם האופניים ונפלתי חזק על הגב, דווקא היום החלטתי ליפול על הגב, דווקא ביום הראשון שבתיק שלי אין שום ציוד שיכול להגן עליי מפני הנפילה.

אלוהים מי הבן זונה שהחליט להיכנס בי דווקא עכשיו, דווקא כשאני מאחרת.
גם ככה אני על הכוונת של המנהל פה אני לא צריכה עוד סיבות לזה.
קמתי מהריצפה, הורדתי את הלכלוך שהיה לי בחצאית ופניתי לראות למי היה את האומץ להתנגש בי ככה.
בזמן שאני כולי בעצבים על הבן אדם שעשה את זה יצא מתוך המכונית דמות של אישה, אישה שמעולם לא ראיתי קודם לכך בבית הספר הזה.
״בת זונה אין לך עיניים? תסתכלי לאן את נוסעת״ צעקתי לעברה עצבנית.
הדמות התקדמה אליי באיטיות ונעמדה מולי לאחר מספר צעדים.
קחי את הזמן כלבה מטומטת יש לי את כל הזמן שבעולם, גם ככה פספסתי את השעה הראשונה בגללך אין לי בעיה להפסיד את כל היום אחרי מה שעשית.
״מה אמרת הרגע״ היא שאלה, ממשיכה לעמוד מולי.
״אמרתי שתסתכלי לאן את הולכת״ השבתי עדיין לא מצליחה לקלוט מי עומד מולי בגלל הטישטוש מהמכה שקיבלתי בגללה.
״דבר ראשון אני נסעתי לא הלכתי״ אמרה בשחצנות.
״דבר שני את יודעת בגלל אל מי את מדברת?״ שאלה, מתבוננת בי ומחכה לתשובה.
״את האמת שלא ממש״ השבתי בכנות.
״אבל גם לא ממש אכפת לי בשביל שאשאל מי את״ הוספתי עם חיוך מנצח, שתלמד שאיתי לא מתעסקים, אישה ארורה.
״את כנראה לא הבנת עם מי יש לך עסק, אני ממליצה לך לבקש סליחה לפני שנגיע למצב לא נעים שבו תצטרכי ללכת למנהל על היום הראשון שלך״ השיבה לי באותה דרך שבה הגבתי.
״ומי את חושבת שאת בדיוק? אמא שלי?״ שאלתי, אין לי מושג עם מי דיברתי כי הראש שלי עדיין היה מסוחרר קצת מהמכה אבל זה לא מנע ממני מלדבר איתה באותה השפה שבה דיברה אליי.
״היית רוצה אבל לא, אני מורה כאן בבית הספר״ אמרה, שיחקתי אותה קולית למרות שידעתי שהלך עליי.
״כנראה שגם מורה שלך, איזה כיתה את?״ אמרה והוסיפה.
אלוהים זה מה שחסר לי עכשיו שתדע איזה כיתה אני ותעביר את זה הלאה.
מבלי לענות על השאלה שלה עשיתי את דרכי לכיתה רק שתעזוב אותי כבר בלתי נסבלת.
״אני במקומך לא הייתי מתעלמת ממני״ אמרה ואני לעומתה המשכתי ללכת לא מסתכלת לאחור.
פתאום הרגשתי שהסחרחורת נהיה חזק יותר ואם אמשיך ללכת כנראה שאתעלף במקום.
אחרי כמה שניות שבהם נסיתי להיות מפוקסת וללכת כמו שצריך לכיתה רק לא להסתבך על היום הראשון היא תפסה אותי, כמו שהנסיך תופס את הנסיכה בסרטי דיסני רק שפה אני לא הייתי הנסיכה והיא ממש לא הייתה הנסיך אולי המכשף הרע שמנסה להרוס לכולם את החיים, זה מתאים בול להגדרה שלה.
״את בסדר״ שאלה מבוהלת קצת, מפחדת שעשתה נזק.
״אני בסדר גמור את יכולה לעזוב״ אמרתי וניסיתי ללכת הכוחות עצמי.
״את רוצה ליפול שוב או לתת לי לעזור לך?״ שאלה למרות שידעה בדיוק מה תהיי התשובה שלי.
״אממ בואי נחשוב יחד״ עניתי בציניות,
״מעדיפה ליפול עוד אלף פעם מאשר שאת תעזרי לי לקום״ השבתי אחרי ששיחקתי את עצמי חושבת.
״איך שתרצי״ אמרה ושיחררה את ידה.
פתאום הרגשתי את הרקנות שלה, החום של היד שלה כבר לא הייתה על הגוף שלי, כבר לא הרגשתי אותה.
נסיתי לקום וללכת כמו גדולה לעבר הכיתה, רק להוכיח לה לממנה אני ממש לא צריכה עזרה.
כמובן שנפלתי שוב והיא הייתה שם בשביל לתפוס אותי שוב, לרגע הרגשתי שוב פעם בסרט דיסני שהנסיך מציל את הנסיכה ותופס אותה בזרועותיו ואז נזכרתי שהחיים זה לא בסרט ואני ממש לא נסיכה.
״הפעם את באה איתי למרפאה מבלי להתווכח״ ספק אמרה ספק דרשה.
״או אלוהים לאן הכנסת אותי״ לחשתי לעצמי,
״ועוד עם מי״ הוספתי שוכחת שהיא עדיין פה לידי.
״שמעתי את זה״ היא אמרה, מזכירה לי שהיא עדיין פה ושלא הלכה לשום מקום.
״אני יודעת, התכוונתי שתשמעי״ עניתי רוצה לגרום לה להאמין שאני לא מובכת עד מוות מהסיטואציה שבה אני נמצאת.