תגרמי לי(GL)

פרק 7| אל תחמיאי לעצמך

נכנסתי הביתה עם חיוך, חיוך כזה שההורים לא ראו כל יום, ״מי את ומה עשית לבת שלנו״ אבא שאל כשראה את החיוך שפרוס על פניי.
״נעים מאוד אני בארי, ומי אתם?״ שאלתי אותה ציניות גורמת להם לגחך.
״ההורים שלך״ אמרו יחדיו בזמן שאמא קמה לחבק אותי.
״יש ארוחת צהריים במקרר תוציאי ותחממי לך אותו״ צעקה אמא כשעשיתי את דרכי לחדר.
״אוכל אחר כך, אני הולכת לישון״ צעקתי מקווה שתשמע אותי.
״לילה טוב מתוקה שלי״ שמעתי את קולו של אבא מתקרב, הוא סגר את דלת החדר אחריו ונישק לי על המצח.
״אני שמח לראות שאת מחייכת,״ אמר ממשיך לנשק אותי.
״הרבה זמן לא ראיתי את החיוך הזה״ הוסיף מזכיר לי את התקופה שהייתי בוכה כל יום בגלל רואי, החבר שלי.

קמתי משינה וחיפשתי את הטלפון בשביל לבדוק מה השעה וכמה זמן ישנתי כי כבר היה לילה.
קמתי ממטתי, נכנסתי להתקלח וירדתי למטה לסלון לראות משהו ולאכול את מה שאמא הכינה לי.

הטלפון זימזם ואיתו הגיעה ההודעה הבאה:
מספר לא מוכר הוסיף אותך לקבוצה ״כיתה יב1״
נכנסתי לראות במה מדובר ואיזה מספר הכניס אותי לקבוצה, דיפדפתי בין האנשים, התלמידים בכיתה שלי ואז מצאתי אותה, את המורה שבגללה חייכתי כל היום הזה, לחצתי על התמונה שלה היא הייתה מחובקת עם גבר, מישהו קצת יותר מבוגר ממנה.
בתמונה היא הייתה נראת מאושרת מאוד, החיוך הזה- אפילו אני לא גמרתי לה לחייך ככה.
החלטתי להספיק להתעסק בזה וסגרתי את הטלפון מכריחה את עצמי להפסיק לחשוב עליה.

יצאתי מהבית באיחור של כמה דקות, לפחות הפעם לא יצאתי מאוחר.
בחוץ חיכתה לי המורה דניאלה, בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת אבל אז היא נופפה לעברי מסמנת לי שכל זה לא חלום.
התקדמתי אליה עדיין בשוק מזה שהיא מחוץ לבית שלי, מה היא עושה כאן מוקדם בבוקר.
״בוקר טוב״ אמרה בחיוך, מתנהגת כאילו אנחנו שתי חברות שנפגשות כל יום ומה שקורה כאן ממש לא מוזר.
״בוקר טוב גם לך המורה״ אמרתי בחיוך שובב, מי שהכיר אותי טוב ידע שלחיוך הזה יש משמעות, מזל שהיא לא מכירה אותי.
״מה את עושה כאן?״ שאלתי עדיין מתקשה לעכל את הסיטואציה.
״סתם קפצתי להגיד שלום״ השיבה, לא מפסיקה לחייך.
״את מבקרת ככה את כל התלמידים שלך?״ שאלתי.
״לא, רק את המיוחדים״ ענתה בזמן שצעדה לעברי.
״ניסית להגיד עכשיו שאני מיוחדת או שאני מדמיינת?״
״את מדמיינת״ ענתה.
״לא נראלי״ עניתי בביטחון.
״מה אלה?״ שאלתי בזמן שהסתכלתי על זוג אופניים.
״זה שלך״ אמרה מצביעה עליהן.
״שלי?״ שאלתי מופתעת, הבחורה הזאת לא מפסיקה להפתיע.
״כן בארי, זה שלך״
״לא זכור לי שמלאתי לוטו בשבוע האחרון..״ השבתי בציניות מוחלטת אך התכוונתי לכל מילה.
״לא, אבל בכל זאת זכית במורה מדהימה כמוני״ ענתה גם היא בציניות, אהבתי את זה שהיא זורמת עם השטויות שלי.
״ההומור שלך זה משהו״ עניתי אחרי שהתאפסתי על עצמי.
״עכשיו ברצינות לכבוד מזה?״
״האופניים שלך נשברו בגללך אז הבאתי לך חדשות״
״את עשית מה?״ כמעט צעקתי שוכחת שאנחנו עדיין מחוץ לבית שלי.
״קניתי לך אופניים, למה את כל כך מופתעת?״ שאלה כלא מבינה.
״בואי נחשוב, אולי בגלל העובדה שאת המחנכת שלי? ממתי מורה עושה דברים כאלה עבורים התלמידים שלה״
״קודם כל זה שאני מחנכת ממש לא קשור לעובדה שקניתי לך אופניים ודבר שני האופניים שלך נשברו בגללך אז הרגשתי צורך לקנות לך אחד חדש״
״עכשיו את מתכוונת לבוא או להמשיך לבהות בי ולאחר לשיעור הראשון שלך?״ שאלה כששמה לב שאני בוהה בה.
כמובן שבחרתי באפשרות הראשון כי לא רציתי להסתבך עם המנהל, עליתי על האופניים והלכנו משם.
״השארת את הרכב שלך בבית בשבילי?״ שאלתי ששמתי לב שהרכב שלה לא פה היום, היא גם הביאה איתה עוד זוג אופניים, בשבילה.
״אל תחמיאי לעצמך, חשבתי שזה יהיה רעיון נחמד להגיע לבית הספר עם אופניים״ השיבה מנפצת לי את הבועה.
״בואי נעשה תחרות״ הציעה פתאום, מאן זה הגיע?
״תחרות? את לא מבוגרת מידי בשביל זה?״ שאלתי מופתעת.
״דבר ראשון אני בת 25 כך שמבוגרת אני לא ודבר שני אין גיל לתחרויות״ השיבה ברצינות, לוקחת את דבריי למקום רציני.
בלי לומר מילה עקפתי אותה והמשכתי לדווש, מתסכלת עליה מאוחר.
״היי זה לא פייר, עוד לא התחלנו״ צעקה לעברי מקווה שאעצור ואחכה לה עד שתדביק את הקצב שלי.
״את לא זאת שרצתה מלחמה לפני רגע?״ שאלתי  בזמן שהסתכלתי לאחור ושמתי לב שהיא פשוט נעצרה במקומה, כנראה מחכה לי.
בסוף החלטתי לחכות לה כי הבנתי שהיא לא מתכוונת לזוז שוכחת שיש לנו שיעור עוד מעט, לי בתור תלמידה ולה בתור מורה.
״היי, את רמאית״ צעקתי לעברה כשעקפה אותי ברגע שהגעתי למקום שבו עצרה.
״פחות דיבורים יותר מעשים״ שמעתי אותה צועקת מרחוק, מתרחקת ממני כמה שרק אפשר.

הגענו לבית הספר מצחקקות והמבטים של התלמידים לא איחרו להגיע.
״יכלתי לנצח אותך אם לא היית מרמה״ אמרתי או יותר נכון לחשתי, מפחדת שמישהו עלול לשמוע אותנו- כאילו שניהלנו שיחה אסורה.
״אולי בפעם הבאה״ השיבה,
״לא תהיי פעם הבאה״ אמרתי ברצינות, הקשר הזה לא תקין אפילו התלמידים מסתכלים עלינו בעין לא טובה אני חייבת להתרחק ממנה לפני שזה יגמר לא טוב.

״קרה משהו?״ היא שאלה לאחר שרדפה אחריי.
״לא״ עניתי בקצרה ממשיכה ללכת.
״אז למה את מתנהגת ככה?״ משהו שקולה נשמע פגוע, כאילו הכאבתי לה עם השינוי הפתאומי הזה במצבי הרוח שלי, אני מצטערת אין לי ברירה אחת מאיתנו חייבת להתרחק.
״איך ככה?״ שאלתי,
״ככה״ ענתה בקצרה יודעת שידעתי בדיוק למה התכוונת ב״ככה״.
״אין לי מושג על מה את מדברת״ עניתי,
״אני חייבת ללכת יש לי שיעור״ הוספתי והלכתי משם משאירה אותה לעמוד שם לבד.

היום עבר בסדר גמור, לא נתקלתי בדניאלה מאז המקרה שלנו ואגיד שגם נסיתי להמניע מלראות אותה במסדרון או בכל מקום אחר שהיא יכלה להיות בו.
״מזל שהיום היא לא מלמדת אותנו אף מקצוע״ כך שלא הייתי צריכה לראות את הפרצוף שלה בשיעורים חשבתי שוכחת שיש לנו איתה בשעה האחרונה.

השיעור השמיני התחיל ובחרתי שלא להיכנס, מעדיפה שלא לראות אותה יודעת שלא אוכל לעמוד בפניה ולהישאר קשוחה איתה לעוד הרבה זמן.
רואי ואני הלכנו לכיוון המחששה, מקום שאף מורה אף פעם לא מגיע אליו.
כשהגיע הצלצול הגואל חיכיתי כמה דקות ואז הלכתי להביא את התיק שרק עשיו שמתי לב ששכחתי בכיתה מתפללת בכל ליבי שאין שם אף אחד ביחוד לא היא.
פתחתי את הדלת הנעולה והצצתי פנימה, מחפשת לראות אם יש נפש חיה כשהבנתי שהשטח פנוי הכנסתי את כל גופי וסגרתי אחרי, נושמת לרווחה.
בזמן שהכנסתי את החפצים שלי לתוך התיק שמעתי את הדלת נפתחת ונסגרת , כנראה כי מישהו נכנס לתוכה.
״למה לא היית היום בשיעור״ שמעתי את הקול של דניאלה.
״ איזה מהם?״ שאלתי,
״הברזתי מהמון שיעורים בחיים שלי שאני כבר לא זוכרת לאיזה נכנסתי ולאיזה לא״ עניתי בציניות אך היה אמת בדבריי.
״מצחיק מאוד״ השיבה מגחחת כאילו ״הבדיחה״ שסיפרתי הצחיקה אותה.
״למה לא היית היום בשיעור״ שאלה שוב מחכה לתשובה אמיתית הפעם.
״לא התחשק לי להיכנס, טוב לך?״ צרחתי עליה, מוציאה עליה את העצבים שלי שוכחת שהיא בכלל לא אשמה.
״בארי את ממש לא עושה לי טובה שאת נכנסת לשיעורים, זה בשבילך בלי נוכחות לא תוכלי לגשת לבגרויות השנה ובטח שלא לקבל תעודת בגרות״ השיבה ברצינות, העבודה שצעקתי עליה לא הזיז לה.
״בסדר, עוד משהו או שאני יכולה ללכת?״ שאלתי בחוסר סבלנות מאבדת את זה.
״בארי איפה את, אני מחכה לך מלא זמן בחוץ״ אמר רואי עוצר אותי מלעשות דברים שאני יודעת שאתחרט עליהם אחר כך.
״אני באה״ השבתי אוספת את הציוד שלי ויוצאת מהכיתה, משאירה את דניאלה לעמוד שם בהלם.
הנחתי את ידו של רואי על הגוף שלי בכוונה ונישקתי אותו מולה, לא מתביישת שתראה אותנו מתנשקים.