תגרמי לי(GL)

פרק 5| שקר לבן

״סליחה על ההפרעה, אמרו לי שתלמידה שלי נמצאת כאן״ שמעתי את הקול שהספקתי להכיר ביומיים האלה, את הקול של האישה שלא הפסקתי לחשוב עליה מאז המפגש הראשון שלנו, למרות ששנאתי אותה עד עמקי נשמעתי קוויתי שהיא לא גדולה כל כך אפילו רציתי לברר בת כמה היא אבל עכשיו אני מבינה שהיא כנראה גדולה ממני בכמה שנים טובות אם היא מחנכת כאן.
״כן, היא כאן״ המנהל ענה.
״הו יופיי חיפשתי אותה בכל מקום אחרי שעברתי בכיתה והמורה ציינה שחסרה לה תלמידה אחת ושהיא לא יודעת מה הסיבה שבגללה התלמידה לא פה בשיעור״ היא אמרה, אלוהים כמה האישה הזאת מדברת?
״טוב הנה אני פה״ אמרתי בתקווה שתשתוק כבר, לא הייתי מסוגלת לשמוע אותה יותר.
״אני רואה״ השיבה, כנראה שעדיין לא הבינה אל מי דיברה כי אני לא הייתי מוכנה להסתובב ולהסתכל עליה עדיין.
״התלמידה פה טוענת שהיא נפלה ומישהי עזרה לה ללכת לאחות רק שהיא לא ממש זוכרת איך קראו לאותה מורה, אולי את תוכלי לעזור לנו בזה״ ספק שאל ספק ציין.
״נפלה?״ שאלה בהיסוס, כנראה מבינה עכשיו על מי מדובר.
הו יופיי עכשיו את זוכרת אותי?
״כן, זה מה שאמרתי הרגע, קרה משהו?״ המנהל הפנה את שאלתו אל המורה שאת שמה לא ידעתי וגם לא ממש התחשק לי לדעת.
״לא, הכל מצוין המנהל״ השיבה בחיוך.
״אין לי מושג באיזה מורה מדובר״ הוסיפה, סובבתי את המבטי אליה ונעצתי אותו בו, המומה ממה שאמרה, אין לה מושג באיזה מורה מדובר? הרי בגללה אני יושבת פה אצל המנהל במקום להיות בכיתה,
בגללה נפגעתי מלכתחילה והייתי צריכה ללכת לאחות, בגללה כל זה קרה בכלל אז איך היא מעזה לשקר ככה, ועוד מול מי? מולי עוד אני יכולה להבין אבל מול המנהל? איפה הערכים של האישה הארורה הזאת? לא לימדו אותה שאסור לשקר? הו אלוהים אני עוד אשתגע בגללה.
״אין לך מושג אה?״ שאלתי עצבנית.
״בטח גם אין לך מושג שבגללך כל זה התחיל נכון?״ הוספתי בחוצפה, כבר לא אכפת לי אם אתחיל את השנה ברגל שמאל זה כבר קרה אחרי שפגשתי בפעם השניה את האישה הארורה הזאת.
״על מה את מדברת?״ המנהל שאל בהתעניינות לא מבין.
״אני מדברת על זה שהיא דרסה אותי עם המכונית שלה היום בבוקר וביקשה לקחת אותי לאחות״ אמרתי בכנות מקווה שלפחות תודה שמה שאמרתי באמת קרה ואני לא מדמיינת כי דבר כזה בחיים לא הייתי מדברת ובטח שלא איתה.
״דניאלה זה נכון?״ המנהל הפנה את שאלות אל המורה שהתברר ששמה דניאלה, דווקא שם יפה רק חבל שהשם זה הדבר היחיד שיפה אצלה, טוב נו על מי אני עובדת היא הייתה מהממת, הכל אצלה היה מושלם מכף רגל ועד הראש, היא בטח הטעם של מון אנשים מזל שאני ממש לא אחת מהאנשים האלה.
השיער שלה היה בצבע שחור משהו שהתאים רק לה,
העיניים שלה היו בצבע חום דבש כזה, עיניים כאלה שהייתי יכולה לטבוע בהן שעות.
השפתיים שלה היו במידה שהן צריכות להיות- לא גדולות מידי ולא קטנות מידי, מושלמות בשביל המון דברים.
הגוף שלה לא היה מלא אך גם לא רזה מידי אלא משהו באמצע, הבגדים שלבשה התאימו בול לגופה כאילו נוצרו אך ורק בשבילה.
״שאלתי שאלה״ הוסיף המנהל לאחר שחיכה מספר שניות, מבין שדניאלה כנראה לא הולכת לענות על השאלה שלו.
מעניין מה גרם לה לא לענות, אולי היא פוחדת כי אם כן זה מצויין לי, היא צריכה להתחיל לפחד ממני, מה שהייתה צריכה לעשות מזמן.
את צריכה להתחיל לפחד מעכשיו מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, אני אהפוך את החיים שלך לגיהנום מעתה ואלך ותהיי בטוחה בזה מותק.
״כן, זה נכון״ ענתה בשקט כנראה מפחדת ממה שעלול לקרות אם השקר הקטן שלה יתגלה,
מתוקה, לא לימדו אותך שלשקר אין רגליים?
״לא שמעתי מה אמרת?״ שאל שוב למרות שידעתי בלב שהוא שמע מצוין בדיוק כמוני אך עשה זאת בכוונה.
״אמרתי שזה נכון״ כמעט וצעקה, יפה לבחורה יש ביצים.
״נתחיל בזה שאת לא מרימה עליי את הקול שלך ובטח ובטח שלא ליד אחד התלמידים, דבר שני למה אמרת שאת לא יודעת במי מדובר אם את המורה שחיפשנו?״ שאל משלב את ידו ומחכה לתשובה בזמן שהסתכל עליה במבט רצחני, הסתבכת מותק אין לך איך לצאת מזה.
״לא שיקרתי, לא ידעתי שמדובר בילדה שאני חושבת שזאת אז זה לא נקרא לשקר״ השיבה בביטחון, יפה יש לה גם ביצים וגם ביטחון עצמי אנחנו עוד נראה כמה זמן זה יחזיק מעמד מותק.
״נגיד, רק אל תשכחי שפעם הבאה שתשקרי לי ככה את עפה מפה מבלי לחשוב פעמיים בכלל״ אמר, מרים את ידו כאילו הייתה ילדה קטנה שעשתה משהו לא בסדר וצריך לנזוף בה, מסכנה קטנה ממש ריחמתי עליה, חחחחחח נראה לכם באמת? מגיע לה.
״זה מובן?״ שאל או יותר נכון צעק שוכח שאני עדיין כאן מקשיבה לכל מילה בשיחה הזאת, שאגב נהנתי ממנה מאוד.
״כן אדוני המנהל״ אמרה והשפילה את מבטה אל הריצפה, כנראה מתביישת במה שעשתה או שזה בגלל שאני עדיין כאן.
״את יכולה לצאת״ אמר והצביעה לה על הדלת רומז לה ללכת, היא עשתה כדבריו וסגרה אחריה את דלת חדרו.
״גם את משוחררת,״ אמר גם לי, סוף סוף עוד שניה נרדמתי מהריב אוהבים הזה שלהם.
״רק אל תשכחי שגם את על הכוונת שלי, מילה אחת של אחד המורים ואת גם עפה מפה על טיל״ הוסיף מזהיר אותי לא לעשות שטויות, כאילו שחשבתי שאחרי השיחות עם ההורים מותר לי בכלל לעשות משהו חוץ מלנשום.
יצאתי גם אני וסגרתי אחרי את הדלת מודה לאלוהים שיצאתי מזה בנס, אם לא המורה הזאת הייתי מקבלת עונש כבר ביום הראשון שלי כאן.

״את שומעת רגע?״ שאלתי בהתנשפות אחרי שעשיתי ריצת מרתון בשביל להשיג את המורה שהייתה כמה שניות ממני אך בחרה להתעלם מהקריאות שלי.
״מה את רוצה״ שאלה כלא מבינה, אוקיי לזה לא ציפיתי.
״אני קוראת לך ואת ממשיכה ללכת״ ציינתי עובדה, נעמדת ממש קרוב אליה, בכוונה.
״אין לי כוח לשיחות חולין עכשיו,״ אמרה והתרחקה ממני קצת.
״מה את צריכה״ הוסיפה שהבינה שאני לא מתכוונת לוותר.
״סתם להגיד לך תודה על קודם״ אמרתי, לא מאמינה שהמילה תודה יצאה לי מהפה עכשיו.
״ממש מצחיק״ אמרה והמשיכה ללכת.
״אני רצינית, תודה״ אמרתי לאחר שאחזתי בידה כך שלא תוכל לברוח לשום מקום.
״מה שתגידי״ אמרה בזמן ששיחררה את ידי מידה כנראה רוצה ללכת כי זה מה שעשתה שניה לאחר מכן.
״את לא מאמינה לי?״ שאלתי כלא מבינה, מה עשיתי לה שהיא ככה קרה אליי אנחנו הרי לא מכירות והמפגשים האלה לא נחשבים להיכרות, אוקיי הבנתי לא צריך לצעוק,
נכון יכול להיות שהייתי קצת קשוחה איתה ואולי גם חוצפנית אבל זה רק בגלל שהיא התחילה.
״יודעת מה? לא ממש״ השיבה בכנות, מסתכלת עליי באותה דרך שבה הסתכלתי עליה רק שהדרך שבה הסתכלה עליי הייתה שונה משלי בהרבה, אני הסתכלתי עליה בגלל משהו אחר והיא כנראה מסתכלת עליי עכשיו במבט כועס בגלל מה שקרה לפני כמה דקות בחדר של המנהל.
״את מורה לא?״ שאלתי מחכה לתשובה ממנה לאחר כמה שניות תגובתה לא איחרה להגיע.
״התפקיד שלך זה לא להאמין באנשים או משהו כזה?״ שאלתי או יותר נכון ציינתי עובדה, לא שוכחת את כל המורים שהיו לי במשך כל ה12 שנות לימוד שלי, המורים שחשבו שהם אלה שיצליחו לשנות אותי, להפוך אותי לאדם טוב יותר.