רעש של צפירה חזקה נשמע באוזניי, גורם לי לפקוח עיניים במהירות. זה היה חלום, רק חלום רע, אני מרגיעה את עצמי ומנסה להסדיר את נשימתי הכבדה.
אני מרגישה שאני זזה ורק עכשיו, אחרי שנרגעתי, אני טורחת לבחון את מה שמסביבי. אני במכונית במושבים האחוריים, ובמושב הנהג יושב מישהו עם שיער שחור, לא ברור לי עדיין מי זה, ואני מנסה לזכור מה קרה ואיך הגעתי למצב הזה, אך אני לא מצליחה לזכור משהו, פה ושם מגיעות תמונות מפוזרות כמו פאזל, ואני שגרועה פפאזלים לא מצליחה לקשר ביניהם. אני מתרוממת קצת אך אז אני מבחינה בידי הקשורות, מה שגורם לי להתחיל להילחץ.
"אנחנו בדרך" קול עבה מעורר אותי מהאבקות עם החבל שקושר את ידיי.
אני מייד שוכבת ומעמידה פניי ישנה. אולי ככה אני אשיג מידע על מה קורה פה.
"זה חייב להיגמר עכשיו, הנבואה קרובה" קול עצבני ולא מאופק נשמע מרמקול שמהדהד במכונית.
"אמרתי שאנחנו בדרך" שוב הקול העבה מדבר ועכשיו אני מקשרת את הקול לבן אדם, לאותו נער שעקב אחריי חודש, לנער שניסה לתפוס אותי במשך חודש, לנער שאין לי מושג מי הוא או מה הוא רוצה ממני. ואת האמת אני פוחדת לגלות.
"חודש אתה אומר לי את זה. והזמן עובר אלכס, ובכל שנייה שעוברת הם יותר מאמינים שיש תקווה, ואתה יודע מה תקווה עושה?" הקול ברמקול מהדהד שוב.
זה השם של הנער שרדף אחריי? אלכס?...כל כך מתאים. שם נחמד לבן אדם מגעיל. היו צריכים לו "וולדמור" או "מלתאזר"זה מתאים לו הרבה יותר
"אז תעשה טובה ותגמור עם המשימה הפשוטה שנתנו לך ופשוט תביא אותה לכאן, כדי שנוכל להרוג אותה ולסיים עם הנבואה המעצבנת הזאת!" הקול ברמקול נשמע עצבני במיוחד מה שגורם לנער ברכב או לאלכס להיאנח בכבדות.
"ויש גם חדשות מלוק, אומרים שהוא יצא לחפש אחריה. אז תהיה מוכן אם הוא יופיע" הקול נשמע רגוע יותר הפעם, אך עדיין קצת כועס.
צעקה נפלטת מפי כשהמכונית קופצת על פס האטה, מה שגורם לאלכס להסתכל עליי במראה הקטנה ומייד לנתק את שיחתו בפלאפון.
"בוקר טוב לך ישנונית. איך ישנת?" אלכס שואל ומגחך קלות.
אני לא עונה וכתגובה אני רק מתעסקת עם החבלים הקושרים את מפרקי ידיי.
הוא מגחך ושותק גם הוא.
"מה אתה רוצה ממני?" אני שואלת לבסוף. קולי רועד ושבור, ואני מקללת את עצמי על פחדיי.
"אל תפחדי, הכל הסתיים בקרוב מאוד." הוא אומר בגיחוך ואני בולעת את רוקי בכבדות, ונזכרת במילים של אותו אחד שדיבר ברמקולים;"כדי שנוכל להרוג אותה ולסיים עם הנבואה המעצבנת הזאת!"
המילים היחידות שתפסו מקום בראשי היו "להרוג אותה"
המילים הדהדו לי בראש שוב ושוב.
"אתה הולך להרוג אותי?" השאלה פשוט נפלטה מפי, לא הייתה לי שליטה עם הקולות שהיו בראשי.
YOU ARE READING
לברוח ממנו
Aventuraפעם היה לי בית להיות בו. פעם הייתה לי אמא שהייתה תומכת בי. פעם היו לי חברים שהיו משמחים אותי. פעם יכולתי ללכת לאן שליבי חפץ. פעם לא הייתי מפחדת. פעם הייתי מחייכת. פעם...פעם היה לי הכל. עכשיו?... עכשיו יש רק חושך. "את יודעת מה הבעיה אצל בני האדם?" "ר...
