לברוח ממנו

פרק 6: המשחק נגמר והשקרן נתפס

_______________________
לפני הכל אני רוצה להודות על התגובות היפות. הפרק הבא מוקדש למצביעות האהובות שלי
בפרק הזה הכל יתחיל להיות יותר מובן....וגם יותר מותח:)

________________________________

"תפסיק, בבקשה תפסיק" אימי מתחננת והפנים שלה ספוגות בדמעות, חלקן יבשות ואחרות כרגע יורדות. "נעבור לשאלה הבאה?" הוא שואל אותה והיא מייבבת יותר.
אין לי מושג מה קורה, אין לי מושג על מה הוא מדבר ומה הוא מנסה להשיג בשאלות המוזרות האילו. "אמא הכל בסדר, אני יודעת שהוא משקר." אני אומרת את המובן מאליו ושולחת לה חיוך קטן עד כמה שאני מצליחה כדי להרגיע אותה, אך היא בוכה יותר חזק ושיערותיה נדבקים לפניה.

"המשחק נעשה ליותר מעניין מרגע לרגע. אל תדאגו אני אתפוס את השקרן." אלכס מחייך ואני מרגישה את הדם עולה לי מכך שהוא גורם לאימי לבכות בגלל כל השטויות שהוא אומר.

"סתום את הפה שלך כבר!" אני צועקת והוא מסתכל עליי בעצבים. "אנחנו נסיים את המשחק ואת תודי לי על כך כריסטינה, כי תביני שכל חייך חיית בשקר" הוא אומר ברוגע ונושף אוויר בחוזקה. "עכשיו, בואו נמשיך לשחק" הוא אומר והחיוך חוזר לפניו והוא פונה אליי.
"מה הוא השם שלך?..השם האמיתי שלך?" הוא שואל ואני לא מבינה מה הוא עושה ולא יודעת מה לענות. הוא מרים את הסכין למעלה ומטה את ראשו הצידה, מפנה את ראשו אל אימי. "רוזה" אני עונה במהירות. "רוזלינד מרלון" אני עונה במהירות והוא צוחק בקולי קולות. "אני רואה שלא הבנתם את המשחק. הקטע הוא לא לשקר" הוא אומר ופניו מרצינות.
"אני לא משקרת" אני עונה בכנות בזמן שאימי בוכה בהיסטריה ואני תוהה איך לא שמעו אותנו עדיין או התלוננו ואם כן איך אף אחד לא נכנס עדיין לעזור לנו.

אלכס בוחן את פניי ואז את פניה של אימי, ועל פניו מבט לא מובן, כזה שעוד לא יצא לי לראות על פניו. ורק עכשיו כשהפחד שלי קצת נרגע אני מצליחה להביט בו יותר טוב והדם שבחולצתו נראה בקושי, כאילו לא נעצתי לו שם סכין לפני חצי שעה.
"המשחק הזה מתחיל להימאס עליי, במיוחד בגלל שיש יותר מידיי שקרים" הוא אומר בארסיות.
כל מה שהוא אומר נכנס לי מאוזן אחת ויוצא מהשנייה. אני רק מחפשת דרך לברוח ולהוציא את אימא ואת הזאב הקטן מטווח הראיה שלו. זה ממש מוזר, חודש אני מגיעה לכאן ומתפללת שאימי תתעורר ועכשיו שזה קורה אני לא יכולה להינות מזה אלא לחשוב איך להרחיק אותה ממני, מה שירחיק אותה מאלכס.

"אני לא מבין את זה" אלכס ממלמל לעצמו.
"עד כמה בדיוק השקר שלך גדול?" הוא פונה לאימי ומתקרב אליה בצעדים קטנים. אני עוברת לפניה במהירות ומושיטה את ידיי לצדדים והיא לא שמה לב למתרחש, ידיה על פניה והיא ממשיכה לבכות. אלכס כתגובה הרים ידיים בשעשוע וחזר אחורה. "אני מאוד קצר בזמנים, אבל זה נעשה מעניין" אלכס מגחך ומביט בשענו, שרק עכשיו שמתי לב אליו. "אז רוזה, אני מניח שלכל אחד מגיעה בקשה לפני המוות. אז רוצה שזה יהיה לדעת את האמת?" הוא פונה אליי עם החיוך הזה שלו וברצינות באלי להקיא עליו, גם בגלל שהוא אמר לראשונה את שמי. מקודם הרגשתי שזה כאילו אני בסרט רע, והדמות שלי היא כריסטינה. עכשיו כשהשם שלי יוצא משפתיו הפחד נאחז בי שוב.