לברוח ממנו

פרק 5: 'תפוס את השקרן'

הוא הסתכל על החבל ואז העביר את מבטו לעברי. הוא היה רציני ומאיים "המרדף הזה נגמר כריסטינה, אל תחשבי על זה אפילו" הוא אמר בעצבים. אבל אני כבר חשבתי, ואם הוא חושב שאני אשתוק בזמן שהוא הורג אותי הוא טועה. אני אלחם, עד נשמתי האחרונה אני נשבעת שאני אלחם. התחלתי לרוץ לכיוון העצים ולא עברה שנייה והוא כבר היה מאחוריי. אף פעם לא הייתי אצנית, אבל כשאתה במצב מסוכן אתה יכול להרגיש איך הדם שלך עולה וכל צעד שלך הוא מהיר ובטוח. הריצה שלו נהייתה יותר מהירה, ועם כל צעד שלו שנשמע באוזניי רצתי יותר מהר מרוב פחד. "זה נגמר כריסטינה, תוותרי!" הוא נהם מאחוריי.

לעולם לא! אני לא אוותר! ראשי צעק את המילים שהפה שלי העדיף לא לצעוק, ולהמשיך עם הנשימות הכבדות.
הריצה ביער נעשתה ליותר קשה, בגלל כל העצים שעמדו לי בדרך והשיחים שהיו בכל פינה.

אסור לי לוותר, קדימה יותר מהר!

מוחי מדרבן ואני מקשיבה לו, זה רק עוד מרדף עם הנער המעצבן הזה ששמו אלכס, אני לא מפחדת זה קרה כבר הרבה. אבל עדיין משהו אומר לי שהפעם זה שונה, יש לי תחושה שכאן זה הולך להיגמר, יש לי תחושה רעה שמה שהיה פעם מרדף עכשיו יהפוך למשהו אחר. כן, יש לי תחושה חזקה מאוד שאומרת שזה.... המרדף האחרון.

רעש של יללות ובכי מגיע לאוזניי, מה שגורם לי לשנות כיוון ולרוץ לעבר הקולות. אני רצה ומפלסת את דרכי בין העצים הרבים עד שאני מגיעה למלכודת של ציידים שממנה הקול מגיע. אני רואה זאב קטן כלוא, אבל מה שבאמת לוכד את מבטי הוא הזאב הגדול יותר שמביט בי עם עיניו הגדולות ונוהם לעברי. אני נרתעת קצת אבל שומעת את צעדיו של אלכס, מה שגורם לי להירתע יותר.

רוצי, אין לך זמן לזה עכשיו!

תת המודע מעיר לי, אבל אני לא יכולה להשאיר אותם ככה. "אני רק רוצה לעזור" אני פונה לזאב הגדול ומתקדמת קצת למלכודת, מה שגורם לזאב לילל ולקפוץ לעברי, אבל אני זזה במהירות, מה שגורם לצדדים שלנו להתהפך ואני מנצלת את קרבתי לזאב הכלוא ומנסה לשחרר אותו. לא נתקלתי במלכודות כאלה בעבר, אבל לא נראה לי שזה מסובך. אני מרימה את הבלוק שתקוע למעטה ונראה מה שמפריע לזאב לצאת. ברגע שהוא מורם הזאב הקטן יוצא וקצת צולע ברגלו. הזאב הגדול מתקרב אליו ואז מוריד את ראשו לעברי. אני מפסיקה לשמוע את הצעדים של אלכס ומסתובבת כדי לראות אותו מתקרב אליי לאט כדי שלא אשים לב, הוא ממש קרוב אליי וברגע שאני רואה אותו הוא רץ לעברי ואני נרתעת לאחור, מסתובבת ומתחילה לרוץ.

אני מעיפה ענפים מאיזשהו עץ וממשיכה לרוץ אבל אז אני נתקעת. אני מעבירה את ראשי במהירות לרגלי שתקועה בשורשים של העץ. אני מנסה למשוך אותה אבל היא לא יוצאת, אני נאנחת בתיסכול ודמעות של פחד שעד עכשיו רק ביצבצו מעיניי עכשיו כבר נופלות. אני רואה את אלכס מתקרב ומגחך למראה של רגלי שתקועה. בטח חושב איזה יופי, העץ עוזר לי. או שהוא חושב איזה קלמזי אני. אני לא בטוחה מה הוא חושב אבל זה קצת קשה להיכנס לראשו של מטורף, והחיוך המעצבן שעל פניו לא תורם למצבי.