אמונה מגיעה מהלב, עמוק בתוכו שוכנת האמונה שלנו. אם זה לאנשים, אם זה לחברים, ואם זאת אמונה דתית. לעיתים זה גם אמונה בעצמנו, אמונה לכך שאנחנו יכולים לעשות דברים שלעולם לא עשינו, דברים מסוכנים, או דברים רגילים כמו לנצח בתחרויות ולהוציא 100 במתמטיקה.
אם אין לך אמונה אין לך כלום. החיים שלך מתחילים עם אמונה ונגמרים באמונה, ובאמצע? גם אמונה.
הרי מהם חיים ללא אמונה? אלה לא חיים. אם אתה רוצה חיים עם טעם, אתה חייב שתהיה לך אמונה.
אבל מה קורה כשכל מה שהיה לך נגזל ממך?
מה קורה כשאתה מרגיש שאין לך בשביל מה להילחם יותר, שאין לך עוד במה להאמין? כי כל מה שהיה לך כבר איננו...
איך אפשר להאמין כשאין בשביל מי או במה להאמין?
התשובה היא: אי אפשר
פקחתי את עיניי בכאב רב. לרגע היה נדמה לי שהכל היה חלום, כל מה שעברתי בחודש היה חלום ושעוד מעט אתעורר בחדר שלי, ואצפה בכוכבים שתלויים על התקרה.
אבל זה לא קרה, וכל מה שעיניי ראו זה אותה תקרת מכונית מכורת שהעדפתי לשכוח. ואז הכל הציף אותי, כל מה שקרה.
והידיעה הגדולה;אמא שלי מתה
ואז ידיעה גם גדולה ולא פחות חשובה;היא לא הייתה באמת אמא שלי.
ויחד עם ההבנות האלו מגיעות גם אחרות...וכולם קשורות אליי ולגורל שלי שהוא לרצוח מלך במימד אחר.
הראש שלי כואב והתמונות של כל מה שקרה רצות לי בראש במהירות. וכשמגיעה התמונה של אימי ששוכבת על הרצפה מדממת אני מתחילה לבכות בלי להרגיש בכלל, ותחושה של מועקה מציפה אותי ובדיוק שהיבבות החלושות שלי עומדות להתחיל, אני שומעת את הקול המעצבן והחזק שמגיע מהרמקול;
"הייתם אמורים להיות שם כבר!" הקול צועק.
"היו לי קצת עיכובים, בעוד פחות משעה אנחנו נגיע" הקול של אלכס נשמע.
צמרמורת חולפת בגופי והתמונה שלו מכניס את הסכין בבטן של אימי מתנגנת בראשי שוב ושוב, בלי הפסקה.
"שמעתי שהשמועות על המוות שלה רצות שם במהירות. אנשים מתחילים לבכות ברחובות ולהפגין וקבוצת המרד יצאה החוצה" הקול נשמע רציני ופחות כועס. ואני הקשבתי לכל מילה; אני באמת חשובה לכל כך הרבה אנשים?
אני חושבת שאני עדיין לא עיכלתי עוד את המידע על הגורל שלי. ואני חושבת שזה בגלל שעם אני אשלים עם המידע הזה, אז אני אשלים עם העובדה שאמא שלי מתה. ואני מסרבת להאמין שזה נכון, אני מסרבת להאמין שמשהו מהחודש שעבר עליי היה אמיתי. אני רוצה להאמין שזה היה חלום, חלום רע שאני עומדת להתעורר ממנו בקרוב.
"ולוק גם נמצא בקבוצת המרד?" אלכס שואל ואני נזכרת בשיחה הקודמת שלהם, בטוחה ששמעתי את השם הזה גם שם, רק לא זכור לי מה הם אמרו.
"הוא כאן, קרוב אליך מאוד. אל תתן לו לקחת אותה, הוא לוקח אותה ועבודה של שנים ירדה לטמיון!" הקול צועק מעוצבן כמו תמיד.
YOU ARE READING
לברוח ממנו
Aventuraפעם היה לי בית להיות בו. פעם הייתה לי אמא שהייתה תומכת בי. פעם היו לי חברים שהיו משמחים אותי. פעם יכולתי ללכת לאן שליבי חפץ. פעם לא הייתי מפחדת. פעם הייתי מחייכת. פעם...פעם היה לי הכל. עכשיו?... עכשיו יש רק חושך. "את יודעת מה הבעיה אצל בני האדם?" "ר...
