החדר של הלב שלי❤️‍🩹

היא

היא מטביעה את עצמה בכאב כי היא לא יודעת איך לתת אהבה.
אולי בגלל שהיא מעולם לא קיבלה אחת ואם היא כבר קיבלה אז לא מהאנשים הנכונים. 
היא פיתחה רגשות לכל גבר שנכנס לחייה בתור ידיד תוך זמן קצר מבלי להבין שהיא פוגעת בליבה קצת יותר עם כל יום שעובר.                                      
היא רוצה לתת את עצמה למישהו שרואה את הפגמים שלה כמתנות מבורכות מהשמיים ולא כדקירות סכין בכל בוקר מחדש כשהיא פותחת את העיניים.       
היא שנאה כל סנטימטר בזהותה המיוחדת ועמוקה להפליא משום שבילדות האהבה שכל כך כמהה לה מהחברה לא הייתה שם מעולם.
אין אהבה יותר כנה מאשר לאהוב את עצמך אבל האם זה אפשרי בכלל?                                                                                                              
אפשר לאהוב את עצמך כשיש חוקים וכללים ונורמות שחלות עלייך יותר מהשאר כי את מנוגדת לזרם? איך זה אפשרי לחיות בעולם בו כל אדם שני מחפש אחר הטעות הבאה שתעשי רק כדי שירדוף אחרייך במחשבות לשארית ימייך? 
היא יודעת מה היא שווה אבל זקוקה לתזכורת כמעט בכל יום על מנת שלא תיפול ותישאר חזקה והיא יודעת שאין דבר טוב יותר מאשר דייט עם עצמה ביום חורפי כשגשם סוער בחוץ, כוס תה רותחת ביד כשהיא לבושה בוואנזי של הלו קיטי אחרי מקלחת מפנקת כשהכלב מכורבל על רגליה. 

היא זו אני.