החדר של הלב שלי❤️‍🩹

חלומות מנופצים (גרסת האישה)

פתאום אני מרגישה בודדה. בלי אף אחד, ריקנית בלי תכלית ושאין לי למי ללכת לפרוק או לבכות עליו.
ולמה?
כי הוא היה הכתף שלי לבכות עליה. כי הוא היה המקום שאליו יכולתי לפרוק מבלי שישפטו אותי כשהייתי צריכה. כי הוא נתן לי להרגיש שהלבד שלי נגמר והיחד שלנו מתחיל ולא יגמר לעולם.

הוא היה הגבר היחיד היציב שהיה לי עד כה והדבר היחידי שלא עזב אותי גם כשרציתי. והוא נלחם עלינו גם כשטעה. והוא לא ויתר גם (ובעיקר) כשעצבנתי וטמטמתי לו את החיים.
אני פשוט אישה לא שפויה שלקחתי את מה שהיה לנו כמובן מאליו.

גם הוא עשה דברים שאנשים יגידו 'את באמת רצינית? איך חזרת אליו?' אבל אהבתי אותו ואני עדיין אוהבת (יותר מכשהיינו יחד) שפשוט חזרתי אליו כי כל הזמן הבטחנו האחד לשנייה שהפעם זה שונה אבל כל פעם פשוט קרה משהו שלא היה לנו שליטה עליו. משהו שלא ידענו איך להסתכל לו בעיניים ולהתמודד איתו. אז במקום לראות את המכשול שמאיים להרוס אותנו, העדפנו להיכנס אחד בשנייה במקום לאחד כוחות ולנסות לגשר ולהשלים.

אני לא יודעת מה איתו ובכנות?
עם כמה שהקשר הזה היה מוזר וטוב, קשר בעל משיכה מטורפת אחד לשנייה - אני עדיין יכולה לזכור ולהרגיש את הרוגע שלו בתוך כל הכאוס שלי. הרי זה מה שחיבר בינינו מהרגע הראשון. הניגודיות שהייתה בינינו מאז ומתמיד.
אני לפעמים חושבת לעצמי:
"תקשיבי שאין לך מוח יא חתיכת סתומה!
את ממש רוח רפאים מהלכת בדמות של אדם ללא מוח.
אני פשוט לא שפויה שפספסתי אותו."
הלוואי והייתי יכול להחזיר את הגלגל לאחור כדי להבין מה אלוהים שלח לנו מלמעלה.
לי הוא שלח גבר של משפחה. אחד שקצת לחוץ שלפעמים צריך כאפה כדי להתעורר. אחד שהיא יודעת שיהיה אבא מדהים שיגרום לתאומים שלנו לקרקר מצחוק בכרבולי הבוקר במיטה בחדר השינה שלנו לפני קרב הכריות. ולו , לו הוא שלח ילדה שרק רוצה שיאהבו אותה. שיכבדו אותה. ילדה שהפכה לאישה כלל שהמכשולים בחייה מערימים עליה. ילדה שתגרום לו לזכור שאם היא כאן איתו, היא איתו באש ובמים.

אז נשארתי לבד.
בלעדיו, בלי המשפחה שחלמנו להקים יחד ועם חלומות מנופצים שלעולם לא יתגשמו...