אני כבר מזמן לא כאן וכבר מזמן הפסקתי להבין. המוח שלי עובד שעות נוספות בניסיונות כושלים כדי להבין את עצמי ואת כאב הלב שלי. ועוד שאלה על למה זה קרה ועוד ניסיון להבין איך זה קרה ולמה זה לא ממשיך מאותה הנקודה בה הפסקנו.
בין המוח שלי ללב שלי כבר אין קשר כי כל אחד חושב על עצמו והם ברוגז. ואני תקוע ביניהם ומנסה להקשיב לעצמי מבלי ללכת לאיבוד. והלוואי שהייתי יכול לדעת קצת יותר מה יהיה בעתיד כדי לדעת אם זה אמיתי או עוד משחק שבו אני כלל לא יודע את החוקים.
גם להקשיב לאחרים זו כבר לא אופציה
כשעובר חודש חודשיים עוד מרגישים משהו. וכשעוברים 3-4 חודשים זה עדיין מהדהד בלב וכשחצי שנה עוברת בלי שינה ורק מחשבות ותקוות וצורך להגיע להחלטה, זה כבר לא הגיוני כי זה כבר יותר מידי זמן. ועכשיו, תשעה חודשים עברו מאז. תשעה חודשים של לידה מחדש והתבגרות, שבמהלכן התקוות נעלמו, השכל והלב עשו שולם שולם לעולם ואני קיבלתי החלטה; אני מקשיב לעצמי ולא אחרים. וכבר הגוף (או שאולי עליי להגיד הלב?) זורם יותר, פתוח יותר וכבר ממש לא כואב כמו ביום הראשון, וכן, עברתי גם את זה.
מסקנה:
זה עובר.
מפסיקים להתעוור ומתחילים להאמין.
שוב.
YOU ARE READING
החדר של הלב שלי❤️🩹
Cerita Pendekמה שהלב מרגיש בלתי ניתן לעצור... אין מה לעשות בקשר להתאהבות באנשים הנכונים כי הלב שלנו בחר בכך ולפיו אנחנו צריכים לפעול ונכון. לפעמים זה יותר ממבאס שהלב שלנו נשבר כי אנחנו נותנים אותו לאדם הלא נכון לעיתים כל מה שנותר לעשות זה להתפלל שההחלמה מכך תהיה...
