- MY BROTHER'S BEST FRIEND -

1

- פרק מספר 1 -
| נ.מ - פליקס |

״מינהו! קום כבר אתה תאחר לשיעור שלך!״ צעקתי לאחי הגדול מוקדם בבוקר.
״ממ.. רק עוד שתי דקות ליקסי״ הוא מלמל בעייפות כבדה.
״אין לך שתי דקות.. חברים שלך כבר התקשרו אליך מיליון פעם.. אתה פשוט לא שומע כלום״ אמרתי ומשכתי אותו מהמיטה.
״אייש.. בסדר אני קם!״ הוא נאנח ומיהרתי לחזור לחדר שלי להתארגן.

מינהו פשוט גרוע בלהתעורר בבוקר.. כל העולם מתקשר אליו והוא עדיין לא קם.
אבל אם אני אסתמך על אחי אני כנראה אף פעם לא אגיע לבית ספר.

״ליקסי אכלת ארוחת בוקר?״ הוא שאל כשירד מחדרו אל המטבח.
״אכלתי כבר.. אבל אתה עוד לא , רוצה שאכין לך משהו?״ שאלתי.
״הו ליקסי.. אתה אחי הקטן אני זה שצריך לדאוג לך לא להפך״ הוא גיחך ובלגן את שיערי.
״מינהו.. הרסת לי את השיער..״ התבכיינתי והוא גיחך.
״קדימה.. אנחנו נאחר , תעלה לאוטו״ הוא אמר ויצאנו לכיוון הרכב.

מינהו נהג עד שהגענו לבית הספר , נכנסנו בשער וכמה מפתיע.. איחרנו גם הפעם.
המנהלת עמדה בפתח השער ועצרה אותנו.
״האחים לי.. כמה פעמים עוד תצטרכו לאחר כדי להבין שזאת לא אוניברסיטה?״ היא אמרה בכעס.
״השיעור שלי גם ככה לא מעניין.. מה זה משנה מתי אני אגיע?״ מינהו אמר והכתי את כתפו.
״אנחנו מצטערים המנהלת.. זה לא יקרה שוב״ אמרתי בניסיון להציל את שנינו והיא הנהנה והכניסה אותנו לבית הספר.
״מינהו.. אתה רציני? כמעט ולא יכולנו להכנס בגלל ההערות שלך!״ גערתי בו.
״ליקסי , הבית ספר הזה לא מעניין אותי כמו שהוא מעניין אותך..״ הוא אמר בזלזול.
״אז יודע מה? אני פשוט אפסיק להגיע איתך.. בגללך אני מאחר כל בוקר מחדש״ אמרתי בכעס והתקדמתי ממנו לכיתה שלי.

מינהו לומד את השנה האחרונה שלו ואילו אני שנה מתחתיו..
הוא נהיה כל כך לא אחראי ומזלזל בלימודים שלו מאז שעלה לשנתו האחרונה.
אבל אני לא כמוהו , אני לא אאחר יותר ולא אסתבך עם המורים.

המשכתי במסדרון לכיוון הכיתה שלי כשלפתע נתקעתי בגוף שרירי וקשיח.
״אחח..״ גנחתי כשכתפי כאבה ואחזתי בה בידי.
״פאק.. אה.. מצטער״ הגבר מיהר להגיב והביט בי.
עיניי היו עצומות בשל הכאב אך כשפתחתי אותן.. זה היה המראה היפה ביותר שיכולתי לראות.
פניו של הגבר היו קרובות לשלי ויכולתי להסתכל עליו שעות.. אם זה רק היה תלוי בי.
״אתה בסדר?״ הוא שאל כשמחשבותיי תקפו אותי.
״אה.. אני.. כן אני בסדר״ אמרתי בגמגום.
״הוואנג פאקינג היונג׳ין!!״ צעקתו של קול מוכר קטעה אותנו.
״לי מינהו.. בוקר טוב גם לך חמור!״ הגבר חיבק את מינהו והבטתי בהם בבלבול.
״ליקסי? עוד לא נכנסת לשיעור?״ מינהו שאל ובלגן את שיערי בחיוך.
״עוד לא״ עניתי עדיין כועס עליו.
״הו.. תפסיק לכעוס עליי זה לא בכוונה!״ הוא אמר.
״נדבר כבר בבית.. אני הולך לשיעור״ אמרתי והלכתי לכיתה.

| נ.מ - היונג׳ין |

כשנתקעתי באותו הנער.. הרגשתי כאב חד בחזה.
לא הבנתי למה.. עד שהסתכלתי עליו.
הוא היה נראה כמו מלאך , נמשים נפרשו לאורך פניו הקטנות ושפתיו היו אדומות ויפיפיות.
מינהו החמור הגיע וקטע את הרגע.. מוזר שהוא לומד כאן ומעולם לא ראיתי אותו.
״אז מה הוואנג? מי לעזאזל נתן לך רשות להתקרב לאחי?״ מינהו אמר בגיחוך ועיניי נפערו.
״א.. אחיך?״ שאלתי בהלם.
״הו.. דיברת איתו ואתה אפילו לא יודע שהוא אח של החבר הכי טוב שלך? ממש מרושע מצידך הוואנג״ הוא אמר וגלגלתי את עיניי.
״איך הייתי אמור לדעת בדיוק? אתה מחביא את המשפחה שלך כאילו שזה סוד גדול״ אמרתי והוא גיחך.
״לא מחביא.. פשוט נזהר , בשביל מה לאנשים לדעת שאני ופליקס קשורים? אני תלמיד מזעזע.. ופליקס? הוא פשוט מדהים. זה רק יהרוס לו אם ידעו שאנחנו אחים. וחוץ מזה.. שאם אני פתאום אסתבך בצרות וירצו לנקום בי? יעשו זאת דרך פליקס.. אין פאקינג סיכוי״ מינהו אמר בלחץ וצחקתי בקול.
״מינהו אתה רואה יותר מידי דרמות..״ אמרתי והוא גלגל את עיניו.
״בקיצור.. עכשיו אתה יודע שהוא אחי , משמע שיש עליך אחריות בדיוק כמוני. מאחר ואתה החבר הכי טוב שלי ואין אף אחד מלבד שנינו שיודע שהוא אחי הקטן.. אתה תצטרך לדאוג לו בדיוק כמוני.״ הוא אמר והבטתי בו בבלבול.
״למה אתה מתכוון? הכרנו בעצמנו רק הרגע.. הוא גם לא הכיר אותי״ אמרתי ברצינות אך ליבי דפק בחוזק.
״הוא יכיר.. מה אעשה בימים שלא אגיע לבית ספר? מי ישמור עליו? אתה צודק הוואנג.. אתה!״ הוא אמר ונאנחתי.
״מה אני צריך לעשות?״ שאלתי בכניעה.
״אל תציק לו.. פשוט תדאג שהוא בסדר , אם משהו לא בסדר איתו תדאג להיות איתו , אם הוא בוכה או שמישהו מציק לו גם אז אתה נמצא.. ואם יקרה לו משהו , זה הסוף שלך״ הוא אמר וגיחכתי.
״ממתי אתה מגונן כל כך..״ נאנחתי.
״כשזה נוגע לאחי.. מאוד.״ הוא אמר וחייכתי לעצמי.

הלוואי שגם לי היה אח או אחות.. אני ילד יחיד אז אין לי מושג איך להסתדר עם אחרים.. או לדאוג למישהו חוץ מלעצמי.
זה מגניב.. זה כמו בייביסיטר.. ואני לא באמת אתנגד להזדמנות שניתנה לי להכיר את הילד הזה.. אני סקרן.. בטירוף.

״הלווו.. הוואנג היונג׳ין! מובן?״ מינהו צעק והוציא אותי ממחשבותיי.
״כן כן אוקיי! רק אל תניח לי להשגיח עליו בכל יום״ אמרתי.
״לא תצטרך לעשות את זה כל יום.. זה רק למקרה שאני לא נמצא״ הוא אמר.
״שזה כל יום״ אמרתי והוא צחק בקול.
״הבנת אותי הוואנג.. ידעתי שאפשר לסמוך עליך״ הוא אמר ואחז בכתפי כשהתקדמנו לכיתה.

מעניין.. כל כך פאקינג מעניין.