- MY BROTHER'S BEST FRIEND -

2

- פרק מספר 2 -
| נ.מ - פליקס |

כשהגעתי הביתה מבית הספר.. המחשבות תקפו אותי.
משום מה.. יכולתי לחשוב רק על הפגישה עם אותו הגבר.
איך מינהו מכיר אותו..? האם הם חברים טובים? כדאי לי לשאול אותו?
לא.. אני כועס עליו. בכלל לא בא לי לדבר איתו.
נשכבתי במיטה עד שעיניי נעצמו לאט לאט.. ונרדמתי.

״מינהו.. אתה מתכוון ללכת היום?״ מיהרתי לחדרו של מינהו בעייפות.
״ממ.. לא יודע..״ הוא מלמל בפיהוק.
״טוב.. זאת בעיה שלך״ אמרתי והתכוונתי לצאת מהחדר כשקולו עצר בעדי.
״רגע.. בוא לפה״ הוא אמר והורה לי להתיישב על מיטתו ועשיתי זאת.
״מה?״ הסתכלתי עליו באדישות.
״תפסיק לכעוס.. זה לא בכוונה , אני באמת לא מצליח להתעורר , אני מצטער שזה יוצא עליך״ הוא אמר והנהנתי קלות.
״פשוט.. תדאג לעדכן אותי ערב לפני אם אתה מתכוון לא לבוא , שאוכל למצוא טרמפ כדי לא לאחר״ אמרתי והוא הנהן בחיוך.
״אין צורך למצוא טרמפ.. תוכל פשוט לנסוע עם היונג׳ין לבית ספר.. הממזר רוב הזמן שם״ הוא אמר וניצלתי את הרגע לדעת עליו יותר.
״היונג׳ין זה..״ התחלתי.
״הגבר המגניב שדיברת איתו.. מגניב לא?״ מינהו התגרה בגיחוך וגלגלתי את עיניי. כן.. מגניב.
״איך אתה מכיר אותו?״ שאלתי.
״הוא החבר הכי טוב שלי״ הוא אמר.
״הבנתי..״ אמרתי כשהנהנתי לעצמי.
״תשמע.. דיברתי כבר עם היונג׳ין.. ולכן אני אומר גם לך , אתה יודע שאני בקושי בא לבית ספר ואני דואג לך במיוחד שאנחנו לא באותה השכבה והקומה..״ הוא התחיל.
״אז..?״ שאלתי ללא הבנה.
״אז היונג׳ין ישגיח עליך.. פשוט תחשוב עליו כאילו שזה אני. הוא ידאג לך בדיוק כמוני אני סומך עליו מאוד״ הוא אמר וליבי דפק בחוזק.
״אבל..״ התחלתי.
״בלי אבל , תעשה לי טובה ואל תריב איתי על זה. זה בשבילך״ הוא אמר וכשראיתי את הדאגה שלו לא באמת יכולתי להתווכח.
״בסדר..״ אמרתי בכניעה והוא חייך וליטף את שיערי.
״אתה ילד טוב ליקסי.. אין סיבה שתהיה בעיה.. אבל למקרה שכן , היונג׳ין זמין לך״ הוא אמר והנהנתי.
״אז.. תוכל להתקשר אליו שיקח אותי?״ שאלתי במבוכה והוא צחקק ומיהר להתקשר.

לאחר כמה דקות , היונג׳ין כבר היה בחוץ.
זה מביך אותי.. ואני לא יודע איך להתמודד עם זה.. אבל זה רק טרמפ לבית ספר לא?
מינהו תמיד היה כזה.. הוא תמיד שומר ומגן עליי יותר מכולם.. ואני אוהב אותו מאוד. הוא באמת האח הכי טוב שיכולתי לבקש.

״האח הקטן למשפחת לי.. ההסעה מחכה!״ היונג׳ין צעק מתוך הרכב ומיהרתי להכנס לתוכו.
״מצטער על העיכוב.. זה רק מינהו״ אמרתי במבוכה.
״מה מינהו?״ הוא שאל.
״הוא פשוט עשה איתי שיחה וזה לקח קצת זמן.. מצטער״ אמרתי ושיחקתי באצבעותיי בביישנות.
״אז גם איתך הוא דיבר לגביי?״ הוא אמר ופניתי להביט בו באותה שניה שגם הוא הביט בי. מבטנו נפגש ושקעתי לעיניו מספר שניות.
״אז..?״ הוא שאל.
״אה.. כן.. הוא אמר שתהיה במקומו כשהוא לא נמצא..״ אמרתי וניתקתי את מבטינו.
אך עדיין יכולתי להרגיש את עיניו בוהות בי ללא הפסקה.
״תשמע.. אני לא באמת צריך שמישהו ישמור עליי.. אני מסתדר לבד ואתה לא צריך להקדיש מהזמן שלך בשבילי.״ אמרתי בכנות והוא גיחך לעצמו.
״מה מצחיק?״ שאלתי.
״שום דבר.. אתה חמוד״ הוא אמר ולחיי הסמיקו בטירוף.
״אני מתכוון.. זה לא שאני מקדיש לך מהזמן שלי.. מינהו אמר שרק אם קורה משהו אני צריך להתערב.. אז זה לא תמיד״ הוא הסביר והנהנתי.
״אז.. אתה חבר טוב של אח שלי?״ שאלתי בסקרנות.
״אמת.. הוואנג היונג׳ין , נעים להכיר אותך..״ הוא הציג את עצמו וניסה לגרום לי להמשיך.
״אה.. פליקס , לי פליקס״ אמרתי במהירות והוא גיחך.
״אוקיי.. לי פליקס , הגענו , שיהיה לך אחלה של יום״ הוא אמר וחנה כשנכנסנו לבית ספר והתפצלנו כל אחד לדרכו.

זה היה מלחיץ.. השיחה איתו הייתה מוזרה וכמעט ולא הצלחתי לדבר נורמאלי.. מה לעזאזל קורה לי?
לא חשוב.. נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקומי.
השיעורים עברו אחד אחרי השני.. עד שנגמר היום.
יצאתי מבית הספר לכיוון הכביש כדי לחפש מונית חזרה הביתה , אך פתאום רוכב אופניים נסע מולי והעיף עליי כמויות של חול.
החול נכנס לי לעיניים.. לא ראיתי כלום , ניסיתי ללכת בחזרה לכניסה של הבית ספר עד שהרגשתי ידיים חזקות מושכות אותי במהירות.
לא הבנתי מה קורה.. יכולתי לחוש רק בזרועות שריריות שאוחזות את אגני ושידיי נחות על חזה מוצק ושרירי.
״אתה משוגע? מה לעזאזל ניסית לעשות?!״ קול גברי צעק.
שפשפתי את עיניי במטרה לראות משהו אך ללא הצלחה. זה רק כאב יותר.
״מה קורה לך?״ הוא שאל.
״אני.. אני לא רואה כלום אחח״ נאנקתי והמשכתי לשפשף את עיניי בחוזקה.
״אייש.. תן לי״ הגבר שחרר את אחיזתו בי והניח את אצבעותיו על עיניי.
הוא שפשף את עיניי בעדינות וניקה את החול מסביב לפרצופי.
בשלב מסוים.. יכולתי לפקוח את העיניים.. אבל הוא לא מי שציפיתי לראות.
״הי.. היונג׳ין?״ הסתכלתי בעיניו שהיו נראות.. מודאגות?
״כן. היונג׳ין. מה לעזאזל חשבת לעשות? אתה מנסה למות?״ הוא שאל בקשיחות.
״מה.. אנ.. אני לא מבין״ אמרתי והתרחקתי ממנו קצת.
גישתו הפכה לתוקפנית וקשוחה מכשנפגשנו.
״למרות שלא ראית כלום.. המשכת ללכת לכיוון הכביש.. מה לדעתך היה קורה אם לא הייתי מספיק להגיע אליך?״ הוא אמר והייתי מופתע לשמוע שהמשכתי לכיוון הכביש כשבכלל חשבתי שהייתי בכיוון בית הספר.
חשבתי על מה היה יכול לקרות.. ודמעות עלו בעיניי.
״מה.. למה אתה בוכה?״ הוא שאל בנימת דאגה בקולו.
״אני לא.. אני לא ידעתי שהמשכתי לכביש״ המשכתי בבכי.
״ואל.. אל תצעק עליי״ אמרתי והתרחקתי ממנו.
״אייש פאק.. צעקתי כי פחדתי שיקרה משהו.. תפסיק לבכות״ הוא אמר בטון קשוח שבכלל לא הרגיע אותי.
״אני רוצה את מינהו , אני הולך״ אמרתי ומחיתי את דמעותיי והתקדמתי למצוא מונית פנויה.
היונג׳ין התקדם אחריי ואחז בזרועי , מונע ממני ללכת.
״אם מינהו ידע שנתתי לך לנסוע במונית הוא יהרוג אותי , תכנס לרכב״ הוא אמר בקשיחות.
״הוא לא ידע אל תדאג , לא אגיד כלום״ אמרתי בזלזול ומשכתי את ידי ממנו.
״נו פאק פליקס , תן לי לקחת אותך!״ הוא צעק ואחז בזרועי בשנית אך הפעם נימת קולו שיקפה דאגה שהפתיעה אותי.
עצרתי והבטתי בעיניו שהתחננו שאסכים.
״בסדר.. רק תיקח אותי הביתה״ אמרתי והוא הנהן בחצי חיוך והמשכנו לכיוון החניה.