- MY BROTHER'S BEST FRIEND -

3

- פרק מספר 3 -
| נ.מ - פליקס |

היונג׳ין הסיע אותי הביתה , הנסיעה עברה בשקט כשרק הבטתי מחוץ לחלון והתרכזתי בנוף.
״הגענו..״ היונג׳ין פצה את פיו לראשונה כשעצר את הרכב.
״תודה על הנסיעה..״ אמרתי בחצי חיוך מנומס וירדתי מהרכב.

פתחתי את דלת הבית וחיפשתי את מינהו בעיניי אך לא מצאתי אותו.
עליתי לחדר שלו וראיתי אותו יושב כשגבו צמוד לקיר ברגליים ישרות.
״ליקסי.. חזרת?״ הוא הביט בי והנהנתי קלות.
מיהרתי לשכב על ברכיו והוא הניח בצד את הטלפון ששיחק בו.
״הו.. מה קרה? הכל בסדר?״ הוא שאל בדאגה וליטף את שיערי.
״אני בסדר.. רק התגעגעתי״ אמרתי בשקט והוא חייך קלות.
״הו.. ממתי אתה כל כך רגשני? אתה בטוח שלא קרה כלום? היונג׳ין עשה לך משהו?״ הוא שאל במעט כעס.
״לא.. לא הכל בסדר מינהו״ אמרתי והוא הנהן והמשיך ללטף את שיערי.
״אפשר לישון איתך?״ שאלתי כשאירועי היום רצו במוחי.
״לישון איתי? ליקסי אתה בטוח שאתה בסדר? אל פאקינג תשקר לי״ הוא אמר ופנה להביט בי.
״אני לא משקר.. תן לי לישון איתך.. בבקשה״ התחננתי והוא נאנח והנהן כשסימן לי לשכב לישון.
״בסדר.. תוכל לישון איתי הלילה.. אבל מחר אתה חוזר למיטה שלך , אני לא אמא שלך״ הוא אמר וחייכתי קלות.
״אמא שלי בחול״ אמרתי.
״איזה קטע.. גם אמא שלי בחול״ הוא השיב.
״מעניין למה..״ אמרתי והוא גיחך.
״קדימה.. בוא נלך לישון , מחר אני אקום לבית הספר.. אז תעיר אותי״ הוא אמר והנהנתי לפני שנרדמנו.

| נ.מ - היונג׳ין |

יכולתי לראות שפליקס נסער ממה שקרה.. אבל אני לא בטוח שהקלתי על מצבו.
הוא בכה בגלל המצב , בגלל הצעקות שלי ובמשך הנסיעה בכלל לא דיבר.
כאב לי הלב כשראיתי אותו ככה.. הוא יכל למות אם לא הייתי נמצא שם.. ופאק חשבתי שאני אאבד את זה אם רק יקרה לו משהו.
זה כל כך מוזר.. אני מרגיש כל כך הרבה תחושות ורגשות לאדם שהכרתי לפני יומיים.
לאדם שהוא האח הקטן של החבר הכי טוב שלי.
אני חייב להתאפס על עצמי.. הבטחתי למינהו שאדאג לו כשהוא לא נמצא וזה כל מה שאעשה. 

הגעתי לבית ספר ומינהו סימס לי לחכות לו בשער.
אני מופתע שהוא בכלל החליט להגיע.
לאחר כמה דקות , הבחנתי ברכב של מינהו חונה בחניית בית הספר כשפליקס יושב לצידו.
למה לעזאזל הלב שלי דופק? פאקינג לב מקולקל..
רק תנשום הוואנג.. הכל כרגיל.
הם התקרבו לכיווני ומינהו חייך אליי בעוד שפליקס ניסה להתחמק ממבטי.
״בוקר הוואנג״ מינהו אמר ואחז בכתפי.
״בוקר מינהו , יום חג שאתה כאן?״ שאלתי והוא גיחך.
״יום חג.. יש לי מזל שפליקס ישן לידי אחרת באמת לא הייתי מתעורר״ הוא אמר והנהנתי לעצמי.
״ליקסי? בלעת את הלשון ואיבדת את הנימוסים שלך? תגיד להיונג׳ין בוקר טוב״ מינהו אמר והבטתי בפליקס.
״בוקר טוב״ הוא אמר כשהרים מעט את ראשו להביט בי ויכולתי לראות את עיניו לשבריר שניה.
״מה קורה בין שניכם.. הכל היה בסדר אתמול? ליקסי האם היונג׳ין היה איתך?״ הוא שאל וליטף את ראשו של אחיו הצעיר.
״הוא היה.. אני ממהר לשיעור , נדבר״ פליקס אמר במהירות ונעלם.
״אייש.. הוא מוזר כבר מאתמול״ מינהו גנח באנחה.
״איך?״ שאלתי בסקרנות. שתוק היונג׳ין שתוק!
״הוא הגיע הביתה והיה נראה עצוב , שאלתי אותו אם קרה משהו אבל הוא אמר ששום דבר ורק ביקש לישון איתי״ מינהו סיפר וליבי שוב כאב.
אירועי אתמול באמת יושבים עליו.. אני חייב לנסות לדבר איתו.
״אתה בטוח שלא קרה כלום אתמול?״ הוא שאל והביט בי.
״כן.. לא קרה כלום״ שיקרתי.
״טוב.. בוא נעוף לכיתה , אחרת גם לשיעור לא יכניסו אותנו״ הוא אמר וחיבק את כתפי כשהמשכנו לכיתה.

הגענו לשיעור הרביעי בערך.. מינהו כבר הספיק להרדם על השולחן וכל שאר התלמידים בטלפון.
והראש שלי..? טוב.. הוא רק על לדבר עם פליקס.
״המורה? אני יכול לצאת לשירותים?״ שאלתי וכשהיא הנהנה יצאתי מהכיתה.
המשכתי לכיוון כיתתו של פליקס ונשמתי שלוש שניות לפני שפתחתי את הדלת.
״סליחה על ההפרעה.. אפשר לקבל את לי פליקס לכמה דקות?״ נכנסתי בחצי גוף כשהמורה בהתה בי ואיתה גם פליקס המופתע.
״לצורך מה?״ המורה שאלה.
״צורך משפחתי דחוף..״ אמרתי והיא נאנחה ושיחררה אותו.

״היונג׳ין?״ הוא יצא והביט בי.
״פליקס״ אמרתי בפעם הראשונה שהבטתי בעיניו מאז אותו המקרה.
״תשמע.. לא התכוונתי לצעוק באותו יום זה היה מתוך פחד.. אני מבין שלא שמת לב לאן הלכת בגלל זה נלחצת. בקיצור.. מצטער על מה שהיה״ אמרתי בכנות.
״זה בסדר היונג׳ין.. תודה״ הוא אמר בחיוך מתוק והביט בעיניי.
מה שגרם לי להבין שהוא ברצינות קיבל את הסליחה שלי.
חייכתי אליו בחזרה והוא נפרד ממני ונכנס בחזרה לכיתתו.

נכנסתי בחזרה לשיעור והתיישבתי במקומי ליד מינהו.
״מינהו..״ לחשתי אליו כשישן על השולחן.
״מממ״ הוא מלמל.
״קום רגע , אני צריך לשאול אותך משהו״ אמרתי.
״תשאל..״ הוא אמר ופקח את עיניו באיטיות.
״יש לפליקס בעיה עם צעקות?״ שאלתי והוא ישר נדרך.
״צעקת עליו?״ הוא שאל בקשיחות.
״לא.. כלומר , כן אבל התנצלתי על זה״ אמרתי בכנות.
״על מה כבר הספקתם לריב למען השם.. חשבתי שתהיה נחמד אליו היונג׳ין״ הוא אמר באכזבה. 
״אני כן , אני נחמד אליו , בגלל זה אני שואל אם יש לו משהו עם צעקות״ אמרתי בכנות.
״כן היונג׳ין.. פליקס לא מסוגל להתמודד כשצועקים עליו.. הוא מיד מסתגר ונהיה מפוחד.. זה ככה כבר מהילדות שלנו״ מינהו אמר והנהנתי בהבנה.
יכולתי להבין שהוא הגיב ככה בגלל הצעקות שלי..

הילד הזה נהיה מעניין יותר מרגע לרגע.. ופאק אבל אני שונא את עצמי על זה שאני לא מצליח לשחרר.
הוא האח הקטן של מינהו ואני.. איזה מן חבר אני?