- MY BROTHER'S BEST FRIEND -

8

- פרק מספר 8 -
| נ.מ - היונג׳ין |

הברך של פליקס כבר מחלימה טוב יותר.. היום זה גם היום שאנחנו חוזרים הביתה.
למעשה.. זה קורה ממש עכשיו.
מאז שפליקס הלך לחדר האוכל הבוקר.. לא ראיתי אותו שוב.
אני מקווה שהוא מסתדר.. אבל משהו מרגיש לי לא בסדר.
כשהוא עזב הבוקר את החדר.. הוא היה נראה מוזר.. אבל לא משנה , זה בטח הכל בראש שלי.
עלינו לאוטובוסים בחזרה הביתה ועזבנו את האכסניה.

לאחר כמעט שעתיים הגענו לבית הספר.
זוהי נקודת האיסוף שממנה נתפזר לבתים.
ואפרופו בתים..
״מינהו!!״ צעקתו של פליקס ליוותה את אוזניי כשמינהו הגיע לאסוף אותו והוא רץ אליו במהירות לחיבוק.
חייכתי לעצמי והבטתי בשניהם.. הם באמת אוהבים אחד את השני , אני מקנא לפעמים שאין לי אח או אחות שאוכל לדאוג להם.. אבל זה בסדר.. לראות את שניהם מהצד.. זה בהחלט מספיק.
״הוואנג היונג׳ין!״ מינהו קלט אותי ורץ לחבק אותי כשאני בזווית העין הבטתי רק בפליקס שנשאר במקומו.
״הו.. ואז תגיד שלא התגעגעת אליי״ אמרתי בגיחוך והחזרתי לו חיבוק.
״ממ.. שמענו אותך , יש לך איך לחזור נכון?״ הוא שאל.
״כן.. הרכב שלי כאן , זה בסדר תסעו הביתה״ אמרתי והוא הנהן.
״בסדר.. אז נדבר מאוחר יותר.. קדימה ליקסי! תעלה לאוטו!״ הוא אמר והתרחק ממני כשהתקדם לכיוון הרכב.

נכנסתי לרכב והמחשבות תקפו אותי..
פליקס עמד שם מבלי להגיד לי אפילו שלום.. ומהפגישה היחידה שלנו הבוקר בחדר שלו לא דיברנו.. האם הכל בסדר בנינו?
אייש.. אני פשוט מגזים.. הוא כנראה בסך הכל עייף מהטיול הזה והאמת אני יכול להבין אותו.. מקלחת חמה וקצת מוזיקה תמיד ישפרו את ההרגשה.

הגעתי הביתה סוף סוף ונכנסתי להתקלח , כשיצאתי הכנתי משהו חם לשתות ושמעתי קצת מוזיקה.
בשלב מסוים הרגשתי עייף מתמיד.. הנסיעה גמרה אותי ואני צריך כוחות למחר.. כי גם מחר יש בית ספר.. למרות הטיול המזוין הזה.

| נ.מ - פליקס |

״היי קטנצ׳יק.. אז? איך היה שם?״ מינהו שאל כשהתיישבנו על הספה ובלגן את שיערי.
״ממש כיף! אני לא מאמין שלא יצאת!״ אמרתי והכתי את כתפו.
״אני יודע.. כשהיונג׳ין אמר לי שזה עם לינה.. אכלתי סרטים על איך לא באתי איתך״ הוא אמר בכנות והנהנתי לעצמי.
״זה בסדר מינהו.. בכל זאת הסתדרתי״ אמרתי בחיוך.
״הו.. אני מבין שאתה כבר לא צריך אותי״ הוא אמר וגיכחתי.
״לא אמרתי את זה.. זה רק כדי להוכיח לך שאני מסוגל להתמודד בעצמי.. אתה לא צריך לדאוג לי כל כך״ אמרתי והוא חייך קלות.
״ממ.. בסדר , אז מי אמור לדאוג לך אם לא אני? אה?״ הוא שאל בהתגרות. ממ.. היונג׳ין?
״אף אחד.. אתה הכי טוב״ אמרתי במקום והוא ליטף את שיערי בחיוך.
״בסדר.. לך להתקלח ולישון״ הוא אמר והנהנתי.
״גם אתה.. נצטרך לקום מוקדם מחר.. יש בית ספר״ אמרתי והוא נאנח.
״מהה.. שוב בית ספר? אבל הרגע היה טיול!״ הוא גנח ושכב על הספה בתסכול.
״אתה מדבר כאילו שאתה זה שיצא לטיול הזה.. קדימה מינהו.. אתה קם מחר לבית ספר״ אמרתי והוא נאנח והנהן בלית ברירה.

צחקקתי לעצמי בזמן שעליתי להתקלח.. אך הראש שלי לא באמת היה שקט.

| נ.מ - היונג׳ין |

הגעתי לבית הספר.. מינהו לשם שינוי קם בזמן ואשכרה הגיע לשעה הראשונה.
אני יכול לנחש שהכל בזכות פליקס.. מינהו בעצמו תמיד אומר שאם לא פליקס הוא לעולם לא מתעורר.
הגיעה ההפסקה ואני ומינהו יצאנו מהכיתה להתאוורר קצת..
״הו.. היונג׳ין , אכפת לך אם נעבור לרגע בכיתה של פליקס? אני צריך להביא לו את הכריך שלו..״ מינהו שאל והנהנתי לחיוב.
ירדנו לקומה שמתחתינו ונכנסנו לשכבת יא , חיפשנו את כיתתו של פליקס ומינהו מיהר לקרוא לו החוצה.
״ליקסי.. יש פה כריך עם שוקולד ששוב דאגת לשכוח במטבח הבוקר , שכחתי להביא לך את זה כי הכנסתי לתיק״ הוא אמר ופליקס הנהן בחיוך.
למרות שהייתי ליד מינהו.. הוא לא הסתכל עליי ולו פעם אחת.
האם לעזאזל הפכתי לשקוף?
אני רוח?
פאק.. אני עצבני.

״תודה מינהו.. אני באמת תמיד שוכח את זה״ פליקס אמר ומינהו גיחך.
״בתיאבון״ אמרתי בקשיחות , רק כדי לבחון את טענתי בנוגע להתעלמותו של פליקס מקיומי.
״תודה״ הוא השיב מבלי להביט בי.
אני פאקינג צודק.
הוא מתעלם ממני.
אני היחיד שהרגיש את מה שהיה בנינו?
זה הכל היה בראש שלי?
למה לעזאזל הוא מתנהג ככה עכשיו-

״מינהו.. אני תכף אחזור לכיתה אז תוכל לעלות בלעדיי בנתיים״ אמרתי והוא הנהן ועלה לקומה העליונה.
פליקס התכוון להכנס חזרה לכיתתו אך אחזתי בזרועו ועצרתי אותו.
״בוא איתי״ אמרתי ומשכתי אותו אל שירותי הגברים.
״למה לעזאזל אתה מתעלם ממני?״ שאלתי בקשיחות כשהוא אפילו לא הסתכל עליי.
״אה.. אני לא-״ הוא התחיל.
״תסתכל עליי כשאתה מדבר איתי״ אמרתי והרמתי את סנטרו באצבעי להביט בי.
״אני לא מתעלם ממך״ הוא אמר כשניסה להביט בי אבל שוב ניתק את מבטו לאחר זמן קצר.
״מה לעזאזל פליקס , למה אתה עושה את זה!״ צעקתי בתסכול.
פליקס נרתע והתכווץ.
״אל.. אל תצעק.. בבקשה״ הוא אמר כשדמעות החלו לרדת מעיניו.
״פאק.. אני מצטער.. אני מצטער״ אמרתי בלחץ כשנזכרתי עד כמה הוא שונא צעקות.
״אל תבכה.. סליחה , לא התכוונתי״ אמרתי בכנות והוא הנהן והביט בי בעיניים רטובות.
״תגיד לי האם אני היחיד שהרגיש את זה , האם אני היחיד שמודע למה שקורה בנינו , האם אתה לא מרגיש אליי כלום?״ אמרתי בעצב.
״זה לא.. זה לא יכול לקרות״ הוא מלמל והשפיל את פניו.
״למה? תן לי סיבה למה אנחנו לא יכולים להיות יחד ואני אתן לך מיליון סיבות למה אנחנו כן״ אמרתי בכנות והרמתי את פניו להביט בי.
״אתה.. אתה החבר הכי טוב שלו..״ הוא אמר.
״ואתה אחיו״ אמרתי.
״אני יודע.. אני יודע שזה מוזר או קשה להבין מה אנחנו עושים.. אבל בבקשה תגיד לי שאני לא היחיד שהרגיש את זה״ אמרתי בכנות.
פליקס שתק למשך כמה שניות לפני שהגיב ופנה להביט בי.
״לא הרגשתי כלום.. אתה מדמיין״ הוא אמר ונאנחתי.
״זה לא נכון.. העיניים שלך אמרו לי אחרת.. אתה משקר״ אמרתי בעצב והוא הניד את ראשו לשלילה.
״אני הולך עכשיו״ הוא אמר ונעלם בחזרה לכיתתו.

פאקינג שיט היונג׳ין.. פאקינג שיט.