- MY BROTHER'S BEST FRIEND -

4

- פרק מספר 4 -
| נ.מ - פליקס |

כשהיונג׳ין הוציא אותי מהכיתה.. הלב שלי דפק בחוזקה.
לא ידעתי למה או מה עשיתי אבל הגוף שלי פשוט משך אותי אליו החוצה.
הוא התנצל. הוא התנצל שצעק עליי ועל הסיטואציה שהייתה.. יכולתי לראות את הכנות בעיניו. יכולתי לראות שהוא באמת מתכוון לזה.
יותר מזה שהוא יפיפה.. הוא באמת אדם שמבין את הטעויות שלו ויותר מזה.. אדם שיודע לבקש סליחה.
לא באמת קיימים הרבה אנשים שאני יכול לסמוך עליהם.. או שלא יעזבו אותי , זה רק מינהו.
אבל משום מה.. אני מסוגל להרגיש שגם היונג׳ין יכול להכנס לרשימה הזאת.
אני לא באמת מבין מה קורה לי.. או למה אני מתנהג ככה לידו.. אבל הגוף שלי מגיב אליו. הגוף והלב.
הוא החבר הכי טוב של מינהו.. אז למה לעזאזל אני לא מבין את הרמז ומתרחק ממנו?

״ליקסי.. מה אתה רוצה לאכול?״ מינהו שאל כשהסתיים יום הלימודים.
״טוקבוקי! אני רעב״ עניתי במהירות.
״תקבל.. ומה איתך הוואנג? רוצה לבוא אלינו לאכול?״ מינהו שאל והבטתי בהיונג׳ין.
״אני לעולם לא מסרב לאוכל״ היונג׳ין ענה וחייכתי לעצמי.
״ידעתי בדיוק במי לבחור.. קדימה בואו נלך..״ מינהו אמר וחיבק את שנינו כשנסענו הביתה.

״מינהו! זה הכי טעים שיצא לך!״ צעקתי בהתלהבות והוא גיחך.
״תאכל ליקסי.. העיקר שאהבת״ הוא חייך וליטף את שיערי.
״אתה שקט הוואנג.. איך זה?״ מינהו פנה להיונג׳ין שבאמת היה שקט.
״הו? זה לא טעים לך?״ שאלתי מופתע.
״זה טעים.. טעים מאוד , תודה מינהו״ הוא אמר לפתע בחיוך קטן אך הבעת פניו הייתה משונה.
״הכל בסדר?״ מצאתי את עצמי דואג.
״כן.. כן אני פשוט חייב ללכת.. יש לי סידורים , תודה לשניכם!״ הוא אמר והתרומם מכיסאו ומיהר לצאת מהבית.
״זה היה..״ מינהו התחיל.
״מוזר״ השלמתי והבטתי בו כשהוא משך את כתפיו.
״כזה הוואנג.. טיפוס מוזר , תתעלם ותמשיך לאכול אני כבר אדבר איתו״ הוא אמר והנהנתי לעצמי.
אך בליבי.. השתוקקתי לדעת את הסיבה בגללה הוא היה נראה ככה.

| נ.מ - היונג׳ין |

*מינהו - שיחה נכנסת..*
״הלו?״ עניתי.
״הוואנג.. מה קרה?״ מינהו שאל מהקו השני.
״זה שום דבר מינהו.. רק היו לי דברים לעשות״ עניתי בשקר.
״אתה בטוח? לא היית נראה כאילו שזה שום דבר״ הוא אמר בדאגה.
״הכל באמת בסדר מינהו , בוא נדבר מאוחר יותר אוקיי?״ אמרתי והוא אישר וניתקתי את השיחה.

המצב הזה כל כך מבלבל אותי..
מלא להכיר את הילד הזה.. הוא הפך לנושא המרכזי של החיים שלי.
אני רואה אותו כל יום , אני אוכל איתו , אני חושב עליו , אני מדבר איתו ואפילו מתנצל בפניו.
למה היונג׳ין.. למה לעזאזל אתה לא מסוגל להניח לרגשות המזוינים שלך?!
אני בכלל לא מכיר אותו.. על פי מה הגוף והלב הדפוק שלי מגיבים?
על סמך המראה שלו? אני מודה , הוא פשוט יפיפה בצורה בלתי רגילה.
אבל חוץ מזה.. אני לא מכיר אותו.. אני לא יודע עליו שום דבר חוץ מזה שהוא אח של מינהו.
מינהו ברצינות אוהב את פליקס.. הוא תמיד שומר ומגונן עליו יותר מהכל.. אני מסוגל להבין למה הוא מתייחס אליו כבובת חרסינה.
אבל אני? אני לא באמת יכול לעשות את זה.. אני חם מזג.. גם כשאני מנסה להיות נחמד בסוף הכל משתבש. בדיוק כמו באותו יום שהצלתי לו את החיים אך באותה נשימה גם צעקתי עליו וגרמתי לו לבכות.
הוואנג היונג׳ין , אתה פשוט נזק.
החלטתי לתת להכל לשקוע.. והלכתי לישון.

התעוררתי הבוקר מוקדם.. שתיתי את הקפה שלי , שמעתי קצת מוזיקה והתארגנתי ללימודים.
לפני כמה ימים.. המנהלת הודיעה על טיול שנתי של בית הספר והוא קורה ממש היום.
לא יצא לי לדבר כל כך עם מינהו.. אבל אני מקווה שהוא יגיע ולא יפסיד גם את זה בגלל שינת היתר שלו.
הגעתי לבית הספר וכבר היינו צריכים להסתדר לפי כיתות ליד האוטובוסים.
הבטתי סביבי ועיניי נחתו על הילד הבלונדיני והמנומש שחיכה לאוטובוס.
הנחתי לעצמי שאם הוא כאן אז כנראה שמינהו לא מגיע.
חתיכת אידיוט..

*מינהו - הודעה חדשה*
מינהו: ״היי הוואנג.. פליקס יצא לטיול המזורגג.. שים עליו עין״
אני: ״איי איי קפטן״
מינהו: ״דרך אגב , זה עם לינה?״
אני: ״כן מינהו״
מינהו: ״הו שיט.. לכמה ימים?״
אני: ״יומיים״
מינהו: ״איזה דפוק אני.. אם הייתי יודע שזה עם לינה הייתי בא.. תעדכן אותי אם פליקס מתקשה לישון״
אני: ״איך אני לעזאזל אמור לדעת את זה? אנחנו בקומות נפרדות באכסניה״
מינהו: ״על הזין שלי הוואנג! תזכור מה הבטחת.. תבדוק מה איתו בכל הזדמנות שיש לך. תהנו :)״

אייש.. הוא כזה אמא..
לאחר נסיעה ארוכה באוטובוסים נפרדים.. סוף סוף הגענו.
החדרים של כיתות יב היו בקומה התחתונה ואילו החדרים של כיתות יא יחד עם פליקס היו בקומה שמעלינו.
נכנסתי לחדר עם שני שותפים מהכיתה.. חבל שמינהו לא כאן , הוא כזה אידיוט.
עברה כמעט שעה מאז שהגענו והתארגנתי לשינה.
אך לפני זה.. פשוט עשיתי כהבטחתי למינהו ועליתי לבדוק מה עם פליקס לפני שאלך לישון.
דפקתי על דלת חדרו וילד אחד פתח לי את הדלת.
״הוואנג היונג׳ין? כיתה יב? התבלבלת בקומה״ החצוף אמר.
״זה בסדר , אני בקומה הנכונה.. פליקס נמצא?״ שאלתי והבטתי אל תוך החדר ויכולתי להבחין בגופו הקטן מקופל צמוד לקיר.
״הוא כאן..״ הילד מלמל.
״היונג׳ין?״ פליקס קרא כששמע את קולי בפתח הדלת ומיהר לקום לעברי.
״בוא איתי״ אמרתי ואחזתי בידו כשהובלתי אותנו אל החצר האחורית.
התיישבנו על הספסל כשהלילה מיהר להגיע.