- MY BROTHER'S BEST FRIEND -

17

- פרק מספר 17 -
| נ.מ - היונג׳ין |

קמתי בבוקר לנוף היפה ביותר בעולם.
פליקס נח על חזי ומחבק אותי בחוזקה כשאני מלטף את שיערו הבלונדיני והנעים.
״בייבי..״ לחשתי.
״מממ?״ הוא פנה להביט בי בישנוניות כשהתקשה לפקוח את עיניו.
״אתה בטוח שמינהו לא יכעס שנשארת כאן?״ שאלתי ברצינות.
״מממ.. אל תדאג לגביו.. הוא לא יכול להתערב לי״ הוא ענה בעייפות.
״ליקס.. הוא דואג לך , הוא מתערב כי הוא דואג״ אמרתי והוא התיישב על המיטה והביט בי.
״אני יודע שהוא דואג אבל הוא לא יכול להחליט לי איפה לישון היונג׳ין , אני לא ילד קטן!״ הוא אמר בכעס.
״לא אמרתי שאתה ילד קטן , אבל מינהו היחיד שמשגיח עליך ואחראי עליך , אתה לא יכול להעלם מבלי להסביר לו כלום!״ צעקתי.
״די.. בבקשה.. תפסיק לצעוק״ פליקס השפיל את ראשו בתחנונים.
״אני.. אני מצטער , סליחה אני פשוט רוצה שתבין שמינהו לא סתם לוחץ עליך״ הסברתי.
״אולי זה לא סתם , אבל זה מציק לי. זה מרגיש שהוא מתייחס אליי כמו לילד קטן ואני פאקינג לא! אני בזוגיות וטוב לי.. סוף סוף טוב לי , אז למה שהוא יכעס עליי כי נשארתי לישון כאן? זה יהיה אנוכי מצידו״ הוא אמר והנהנתי כשליטפתי את לחיו בידי הימנית.
״אני חושב שאתה צריך לחזור לישון יותר בבית ליקס״ אמרתי והוא הביט בי בבלבול.
״אני.. אני מפריע לך? אני נטל עליך?״ הוא שאל בעצב.
״לא ליקס זה לא-״ התחלתי.
״לא.. לא אתה צודק , כנראה שזה עדיף״ הוא אמר ואסף את חפציו.
״ליקס לאן-״ התחלתי.
״יש לי עבודות לבית ספר.. אני פשוט אלך הביתה״ הוא אמר ואפילו לא נתן לי זמן להגיב כשנעלם אל מחוץ לבית.
אייש.. זה יצא עקום.
ממש לא כמו שתכננתי לפתוח את הבוקר.

*מינהו - מחייג..*
״הוואנג״ הוא קרא.
״מינהו.. אני צריך לדבר איתך״ אמרתי.
״בנוגע למה?״ הוא שאל.
״זה בנוגע לפליקס״ אמרתי.
״פליקס? הוואנג אני הזהרתי אותך שאם תפגע בו אני-״ הוא התחיל.
״אני יודע! אני יודע.. זה רק שרציתי להגיד שהוא נרדם אצלי.. בגלל זה הוא לא חזר הביתה. מצטער אם דאגת״ אמרתי בכנות.
״ולמה בכל זאת הקול שלך נשמע ככה?״ הוא שאל.
״איך ככה?״ שאלתי.
״עצוב.. מדוכא בערך כמו קול של אין סקס שנתיים״ הוא אמר וחייכתי קלות.
״היה לי ריב קטן עם פליקס קודם״ סיפרתי בכנות.
״על מה רבתם?״ הוא שאל.
״שאלתי אותו אם זה לא ידאיג אותך שהוא נשאר לישון אצלי והוא אמר שאתה לא יכול להתערב לו בהחלטות והתעקשתי שאתה בסך הכל דואג לו והצעתי לו לחזור לישון בבית , הוא לקח את זה קשה ופיענח את זה כאילו שהוא מפריע לי או נטל עליי ויצא מהבית״ הסברתי.
״אני אדבר איתו.. תודה שניסית להסביר לו , הוא לא מצליח לראות את הדאגה שלי כלפיו. לאן הוא יצא?״ הוא שאל.
״אני לא בטוח.. אני חושב שחזרה הביתה״ אמרתי.
״הבנתי.. אז אחכה לו , הוא בטח תכף יגיע״ הוא אמר והנהנתי לעצמי.
״בסדר.. תעדכן אותי , תודה מינהו.. אני מנתק״ אמרתי.
״רגע- תודה שניסית להסביר לו היונג׳ין.. באמת , אתה חבר טוב.״ הוא אמר וחייכתי לעצמי קלות.
״ברור מינהו.. בוא נדבר מאוחר יותר״ אמרתי והוא אישר וניתקתי את השיחה.

| נ.מ - פליקס |

נכנסתי הביתה.. עצוב.. עצבני.. לא יודע מה אני מרגיש.
״ליקסי.. מה קורה?״ מינהו שאל כשנכנסתי.
״בסדר״ עניתי.
״היי.. אתה לא נראה בסדר , בוא נדבר״ הוא אמר.
״אני לא רוצה לדבר.. אני בסדר מינהו באמת , רק רוצה לנוח״ אמרתי והתקדמתי לכיוון חדרי כשמינהו עצר בעדי.
״אתה יודע שאני לטובתך נכון? כל דבר שאני עושה או אומר זה רק בשבילך״ הוא אמר כשאחז בזרועי.
״אתה מצד אחד אומר שאתה לא מונע ממני להיות מאושר ומצד אחר כועס כשאני לא ישן בבית או גורם להיונג׳ין למחשבות או לאי נוחות שנשארתי אצלו״ אמרתי בכעס.
״אתה יודע שזה לא ככה.. אני לא כועס כשאתה לא ישן בבית אני רק דואג , אתה יכול להאשים אותי? אתה אחי הקטן , מה אתה מצפה? שאתן לך לעשות מה שתרצה מבלי לדאוג לך? אני מצטער אני לא יכול. אתה כל מה שיש לי אתה יודע את זה? אתה הדבר הכי יקר לי בעולם אם יקרה לך משהו אני אתחרפן. ואתה עוד תכעס עליי שאני דואג?״ הוא אמר בכעס.
״אני.. סליחה , אני לא התכוונתי לזה ככה״ אמרתי בדמעות וחיבקתי אותו בחוזקה.
״אני אוהב אותך מינהו , אתה הכי חשוב לי אני מצטער שכעסתי אני יודע שאתה דואג לי ואני לא רוצה שתפסיק לדאוג לי אף פעם״ אמרתי בבכי והוא ליטף את שיערי.
״ליקסי.. אני תמיד אהיה לצידך , תמיד״ הוא אמר.
הנהנתי כשמחיתי את דמעותיי ומינהו המשיך.
״לגבי היונג׳ין.. הוא יגיע לכאן הערב , יש לכם על מה לדבר״ הוא אמר לפתע.
״מינהו.. לא צריך-״ התחלתי.
״הוא יגיע ואתם תדברו. אני בכל מקרה יוצא הערב לעבודה אז תהיה לכם פרטיות״ הוא אמר ונאנחתי.

כמה שעות לאחר מכן , מינהו נפרד ממני כשיצא לעבודה.
נשכבתי על הספה ומחשבות תקפו את ראשי.
-היונג׳ין באמת יבוא?
-למי אכפת.. הוא פגע בי.
-הייתי ברצינות נטל עבורו?
-אולי הייתי צריך להשאר בבית מלחתחילה..
דפיקה בדלת הוציאה אותי ממחשבותיי וליבי דפק בחוזקה.