צעקה אחרונה לפני שאלך

את אינך. את מתה. אין דרך חזרה

סרטון מהיוטיוב שתירגמתי כי לפי דעתי חשוב שכל אחד ואחד ישמע אותו.

Watch if you know anyone with a suicide problem, even yourself

nikkii costantino

(השם של הסרטון)

את יושבת בשולחן שלך. את יודעת שזה הזמן שלך ללכת. אמרת את זה לעצמך כבר יותר ממיליון פעמים, אבל הפעם את יודעת - זה אמיתי.

את עייפה.

את פשוט כל כך עייפה.

ההורים שלך הרחיקו אותך, כאילו ששבית הספר לא הספיק היום.

את הולכת לקחת את החבל, או הסכין או האקדח, או פשוט דבר כלשהו שתבחרי להשתמש בו, כי את פשוט כל כך נואשת לחיות.

את מוכנה.

את חושבת שזה כאילו סוג של משחק: הראשון שמת הוא הראשון שמנצח.

אף אחד לא בבית. זאת ההזדמנות המושלמת.

את מוכנה.

אם לא תעשי את זה עכשיו, את פשוט תתכנסי לתוך עצמך עכשיו יותר מתמיד, לנצח, ותשנאי את עצמך יותר מאי פעם.

אף אחד לא יודע. אף אחד לעולם לא יידע; לפחות עד שכבר לא תהיי כאן.

את לוקחת נייר ועט, ואת מצלמת הוידיאו. וכיסא.

את עומדת על הכיסא.

החלטת ללכת על החבל, כי את האקדח ישמעו, ואסור לך להשמיע שום קול.

תוך רגע אחד החבל סביב היד שלך, וברגע השני הוא כבר סביב הצוואר שלך.

את מלאה דמעות ואת יודעת שזה אמיתי הפעם.

את יכולה להרגיש את זה.

את מדליקה את מצלמת הוידיאו ופשוט מביטה בה חסרת נשימה ודמעות בעינייך.

את מתחילה למלמל כמה מילים:

"אימא, אבא, אני מצטערת. אני לא יודעת אפילו למה אני מצטערת, אבל אני מצטערת. אני פשוט לא יכולה לעשות את זה יותר. אני כבר לא יודעת מי אני יותר. איבדתי את עצמי, ואני לא יכולה למצוא את הדרך שלי חזרה.
בבקשה אל תאשימו את עצמכם, בבקשה.
אני אוהבת את שניכם. בבקשה, תנו לי לגמור את זה ככה. תישארו חזקים ושמרו על עצמכם. אני אראה את כולכם בקרוב."

את מרגישה רע ומרחמת על החברה הטובה שלך, כי את יודעת שאת לא תהיי שם בשבילה יותר, במיוחד כשהיא צריכה אותך יותר מתמיד.

את מתנצלת לפני כל מי שאת מסוגלת לחשוב עליו.

אפילו לפני עצמך.

את מצטערת שלא המשכת להיות חזקה יותר.

את מצטערת שנשברת.