צעקה אחרונה לפני שאלך

עוטף אותי באפור

אני לא יודעת מה יהיה כבר. זה כל הזמן סביבי, עוטף אותי כמו בד הדוק ואפרורי.
בדרך כלל הוא רק נמצא שם, מזכיר לי שהוא קיים, אבל יש רגעים שהוא מתעורר. מתעורר ומתהדק על גופי. חונק אותי ומקשה עליי את הנשימה. ידיי ורגליי רועדות ללא שליטה והעיניים פעורות לרווחה.
משותקת אך רועדת.
החרדה הזו שמשתלטת עליי, וכל מה שמוחי יכול לחשוב עליו זה הפחד הנורא הזה.
מה שמיוחד בו, זה שאיני יודעת מהיכן הוא מגיע. רגע אחד הוא למעלה ובשני הוא שוב באפילה.