- MY BOSS -

17

- פרק מספר 17 -
| נ.מ - פליקס |

אתמול האחות אמרה לי שאצטרך להשאר כאן יום נוסף להשגחה ורק לאחר מכן אוכל ללכת הביתה.
התעוררתי מוקדם כשאור השמש חדר אל חדרי והבטתי בהיונג׳ין הישן כמלאך לצידי.
ליטפתי את שיערו הארוך וחייכתי לעצמי בזמן שחשבתי כמה בר מזל אני שפגשתי אדם כמוהו.
היונג׳ין לא עזב אותי לרגע אתמול.. הוא האכיל אותי וטיפל בי במסירות רבה כדי שלא יחסר לי כלום.
הוא כעס אתמול כשסיכנתי את עצמי עבורו.. ואמר שלא אעשה זאת יותר עבורו , אך המילים האלה מעולם לא יצאו ממני.
מה שהיונג׳ין לא יודע , זה שלא משנה כמה פעמים יגיד לי את המשפט הזה.. אני לעולם לא אקשיב לו.
אני אעשה הכל עבורו , כל מה שירצה , כל מה שיחשוק בו , אפילו אם מדובר בחיים שלי.

״הו.. אתה ער? למה לא הערת אותי?״ היונג׳ין מלמל כשליטפתי את שיערו.
״לא רציתי להעיר אותך.. טיפלת בי קשה אתמול״ אמרתי בחצי חיוך והוא התיישב לצידי.
״זה שום דבר.. לפחות נוכל ללכת הביתה עכשיו , אני אלך למלא טפסי שחרור ובנתיים תתארגן בסדר?״ הוא שאל והנהנתי קלות.
״אתה בטוח שתסתדר?״ הוא שאל בדאגה.
״אני בסדר היונג׳ין.. באמת , תודה על הכל״ אמרתי והדבקתי נשיקה זריזה לשפתיו כשהוא חייך ויצא החוצה.

״קדימה בייבי.. בוא נעוף מפה״ היונג׳ין חזר והרים את התיק שלי על גבו בזמן שאחז בידי.
״לאן נלך?״ שאלתי בדרכנו לאוטו.
״אליי? אם אתה רוצה..״ הוא אמר והביט בי.
״אני רוצה״ אמרתי והוא הנהן ועלינו לרכב.
היונג׳ין נסע כל הדרך הביתה ושמענו מעט מוזיקה מרגיעה.
הבטתי בהיונג׳ין שהיה נראה מעט מוסח.. מה שגרם לי לדאוג מעט.
״היי.. הכל בסדר?״ שאלתי כשליטפתי את שיערו השחור והארוך.
״כן , למה אתה שואל?״ הוא שאל והביט בי בחצי חיוך.
״היית נראה קצת מוסח״ אמרתי והוא הניח את ידו על ירכי וליטף אותה.
״אתה מתוק.. אני בסדר באמת , רק שמח שאתה שוב בבית״ הוא אמר וחייכתי לעברו כשהדבקתי נשיקה על לחיו.

״היי , היונג׳ין..״ קראתי כשנכנסנו הביתה.
״ממ?״ הוא הביט בי.
״תודה.. על הכל , לא היית צריך לטפל בי כל כך טוב.. אתה ממש עייף״ אמרתי בכנות.
״כמובן שהייתי צריך לטפל בך.. אתה הדבר הכי חשוב שיש לי ואתה מצפה שפשוט אניח לך כשנפצעת בגללי?״ הוא אמר והתיישב על הספה.
״זה לא בגללך״ אמרתי והתיישבתי לצידו.
״ליקס , אם לא הייתי מסכים לך לבוא איתי לשם לא היית נפגע״ הוא אמר והנדתי בראשי לשלילה.
״לא , לא סתם רציתי לבוא היונג׳ין.. הייתה לי תחושה שיקרה משהו , פחדתי שתפגע ובגלל זה הצטרפתי , אני שמח שיכולתי להגן עליך״ אמרתי ברצינות ואחזתי בידו.
״אתה לא אמור להגן עליי!״ הוא צעק והתרומם על רגליו.
״היונג׳ין..״ התחלתי.
״אתה לא אמור להגן עליי.״ הוא אמר שוב בקול רגוע יותר.
״אתה קטן ממני , כולך צמוק ורזה , אתה לא יכול להפגע. מכה הכי קטנה יכולה לעשות לך נזק חמור. אני זה שאגן עליך , אני אהיה בשבילך תמיד.. לא הייתי צריך לתת לך לבוא לשם. זה היה חסר אחריות מצידי גם כמנהל וגם כבן זוג״ הוא אמר ודמעות נפלו מעיניי.
״אתה לא היחיד שאכפת לו כל כך...״ אמרתי בדמעות ועליתי למעלה.

| נ.מ - היונג׳ין |

לעזאזל.. לא לזה התכוונתי.
אני פאקינג דואג.. כמו מטורף.
חשבתי שאני עלול לאבד אותו לנצח מהנפילה המזוינת הזאת , הוא נפגע בראש.. זה פשוט נס שלא קרה לו משהו חמור.

עליתי לחדרי והבחנתי בפליקס יושב על הרצפה כשדמעות מכסות את עיניו.
״היי.. בייבי , אל תבכה..״ התקרבתי והתכופפתי אליו כשמחיתי את דמעותיו באצבעותיי.
פליקס הרים את ראשו קלות והביט בי בעיניים אדומות.
״תפסיק.. אני מצטער , אני אוהב אותך אל תבכה״ אמרתי בעצב וליטפתי את פניו בעדינות.
״היונג׳ין.. אני דואג לך , אני דואג שיקרה לך משהו ואני רוצה להיות שם בשבילך , אל תרחיק אותי.. בבקשה תן לי לשמור עליך כמו שאתה שומר עליי.. אתה הדבר הכי חשוב שיש לי אני לא רוצה לאבד אותך״ הוא אמר בדמעות והנהנתי באיטיות כשחיבקתי אותו בחוזקה.
״ששש.. אני מבין , זה בסדר.. אני מצטער בייבי , כל כך מצטער״ אמרתי והוא חפן את פניי בידיו הקטנות להביט בי.
״אל תצטער.. רק תן לי להיות שם בשבילך״ הוא אמר וחייכתי קלות כשליטפתי את לחיו בידי הימנית.
״אני מבטיח.. תודה , תודה שהיית אמיץ מספיק כדי להקריב את החיים שלך בשבילי , אני אוהב אותך פליקס״ אמרתי בכנות גמורה.
״כן.. גם אני אוהב אותך היונג׳ין״ הוא אמר בחיוך ונשק לשפתיי עמוקות.
אחזתי בפניו והעמקתי את הנשיקה כשפליקס לפתע התנתק.
״היונג׳ין..״ הוא קרא.
״מה בייבי״ עניתי.
״מה אני בשבילך?״ הוא שאל וחייכתי קלות.
״זאת שאלה קשה״ אמרתי והוא הביט בי בבלבול.
״למה?״ הוא שאל במתיקות.
״כי אני לא יכול לתאר מה אתה בשבילי.. אין מילים בשביל זה , הייתי סופג מיליון כדורים בשבילך מבלי להתחרט אפילו לשניה״ אמרתי בכנות והוא חייך את חיוכו היפיפה בזמן שהדביק לשפתיי את שפתיו בשנית.

והפעם.. בלי להתנתק אפילו לשניה.