- MY BOSS -

25

- פרק מספר 25 -
| נ.מ - היונג׳ין |

״לא! מי אמר את זה?״ צעקתי לטלפון.
״ברצינות? חשבתי שסיימנו עם עניין עיצוב המלון״ אמרתי בגלגול עיניים.
״יודע מה? אפילו תיקון לא תקבלו מהחברה שלנו.. נצלנים מסריחים״ אמרתי וניתקתי את הטלפון לפני שעברתי לשיחה הבאה שלי.

*׳פליקס הוא הים׳ - מתקשר..*
״היונג׳ין.. מה קורה?״ הוא שאל בדאגה.
״פאקינג חרא״ עניתי באנחה.
״מה קרה? מי עצבן אותך?״ הוא שאל במתיקות.
״לא חשוב.. אספר לך כשאחזור הביתה , היית חייב לעבוד היום מהבית?״ אמרתי באנחה.
״למה?״ הוא שאל בבלבול.
״כי אני פאקינג צריך אותך לידי עכשיו״ אמרתי והוא צחקק קלות.
פאקינג הדבר היחיד שגרם לי לחייך בעצמי.
״אז בוא הביתה.. בוא נדבר קצת״ הוא אמר.
״הלוואי שיכולתי בייבי , יש כל כך הרבה עבודה..״ אמרתי בייאוש.
״שאבוא אליך?״ הוא שאל וחייכתי לעצמי.
״אתה מתוק , אבל אני לא רוצה שתבזבז את הזמן שלך עליי.. תשאר לעבוד״ אמרתי בכנות.
״אני אף פעם לא מבזבז זמן עליך , אני מתגעגע אליך.. תן לי לבוא , בבקשה היונג׳יןן״ הוא התחנן במתיקות שלא יכולתי לסרב לה.
״אייש.. אני לא מבטיח את שלומך כשתדרוך במשרד הזה״ אמרתי והוא גיחך וניתק את השיחה.

לאחר כמעט שעה , פליקס הגיע ונכנס למשרדי.
הוא השליך עצמו לידיי וחיבק אותי בחוזקה.
״אייש אלוהים.. הריח הזה״ נאנחתי והסנפתי את צווארו.
״התגעגעתי אליך״ הוא אמר כשהביט בי.
״אני יותר בייבי״ אמרתי ונשקתי לשפתיו בקצרה.
התיישבתי בחזרה על כסאי כשפליקס התיישב עליי ושיחק בשיערי הארוך.
״מי עצבן אותך?״ הוא שאל כשאחזתי במותניו.
״המטומטם שעבדנו איתו על עיצוב המלון״ אמרתי והוא הביט בי בבלבול.
״מה? לא סיימנו עם זה כבר?״ הוא שאל.
״בדיוק , סתם אידיוט שמאשים את החברה על כל דבר אחרי העבודה המדהימה שעשינו שם.״ אמרתי במעט כעס כי אני יודע כמה קשה כולם פה עבדו בשביל הפרויקט הזה. במיוחד פליקס.
הוא נשאר לילות שלמים כאן בחברה כדי לתקן את הפרויקט הזה אחרי שהבבונים לא אהבו את הפרויקט הראשון שהגשנו.
״מה? על מה אתה חושב?״ הוא שאל וליטף את לחיי בידו הקטנה.
״אני עצבני״ אמרתי בכנות והבטתי בעיניו הטהורות.
״אני מבין.. תנסה להרגע , זה לא שווה את הכעס שלך.. עשינו את הכי טוב שלנו בפרויקט הזה ואם הם לא מתחברים או מעריכים , זה שלהם. תניח לזה.. אל תכעס , אתה הרבה יותר טוב מזה״ הוא אמר והנהנתי קלות.
״איך אתה לא מתעצבן? אתה עבדת קשה יותר מכולנו ליקס , עבדת על זה פעמיים ונתת מעצמך כל כך הרבה בשביל זה.. איך זה לא פאקינג מעצבן אותך?״ שאלתי ברצינות.
״כי זה לא תלוי בי היונג׳ין.. יש דברים שלא תלויים בנו , אם אנשים יאהבו את מה שנעשה או אם נצטרך לעשות את זה כמה פעמים.. אנחנו לא יכולים לשלוט בזה. אבל נוכל לשלוט באיך שאנחנו מגיבים , בדיוק כמו עכשיו. אל תיתן לזה להשפיע עליך אם גם אני לא נותן לזה להשפיע עליי. אתה מבין?״ הוא שאל וליטף את שיערי בעדינות.
״לעזאזל.. מה הייתי עושה בלעדיך״ נאנחתי וחיבקתי אותו בחוזקה.
״תודה.. שהכנסת אותי לפרופורציות ושנכנסת לי לחיים״ אמרתי והוא הנהן בחיוך קליל כשנשק ללחיי.
״תודה לך.. בזכותך אני מאוהב יותר מאי פעם״ הוא אמר וחייכתי קלות כשנשקתי לשפתיו האדומות.
״אתה משגע אותי.. אתה יודע שאתה הדבר שהכי חשוב לי בעולם?״ אמרתי וסידרתי את שיערו אל מאחורי אוזניו.
״כן?״ הוא שאל.
״איך אתה בכלל שואל..״ אמרתי באנחה.
״כי יש גם משפחה! זה לא פחות חשוב״ הוא אמר במתיקות.
״לעזאזל.. אבל אתה המשפחה שלי!״ אמרתי.
״אני?״ הוא שאל.
״אתה. לי פליקס , ׳פליקס הוא הים׳ , הוואנג פליקס בעתיד , אתה המשפחה שלי. אין אחר ממך.״ אמרתי והוא הביט בי כשדמעות נפלו מעיניו.
״היי.. הכל בסדר? אמרתי משהו לא בסדר?״ שאלתי בדאגה ומחיתי את דמעותיו באצבעותיי.
״לא.. זה דמעות של אושר..״ הוא אמר וגיחך.
״לעזאזל.. הפחדת אותי , ממה אתה מאושר?״ שאלתי בבלבול.
״מלהיות איתך , זכיתי להכיר גבר טוב כמוך.. וזכיתי לרצות להקים איתך עתיד שלם , אתה באמת כל מה שייחלתי לעצמי היונג׳ין.. אתה פשוט לא מדמיין כמה״ הוא אמר וחייכתי מאוהב כמו ילד בן שש עשרה.
״לעזאזל.. אני לא גבר טוב ליקס״ אמרתי ברצינות.
״אתה גבר מדהים היונג׳ין.. אתה הגבר שלי , אתה לא יודע עד כמה שאתה טוב , מעולם לא טיפלו בי כמוך או אהבו אותי בדרך שאתה אוהב.. ובמיוחד לא אמרו לי באופן כזה מוזר שרוצים להתחתן איתי״ הוא אמר וגיחכתי.
״זה בכלל לא מוזר״ אמרתי.
״זה מוזר הוואנג , אמרת את זה בדרך כל כך רנדומלית..״ הוא אמר וגיחכתי.
״זה לא משהו שאתה צריך לדאוג ממנו ׳פליקס הוא הים׳ , את ההצעה הפחות רנדומלית אני כבר אתכנן בעצמי״ אמרתי והוא גיחך.
״שמענו אותך.. תפסיק להתגרות בי״ הוא אמר כאילו לא מאמין שבאמת אציע לו.

״תמשיך לזלזל בבן זוג שלך לי פליקס.. תמשיך״ אמרתי כשהוא גלגל את עיניו וגיחכתי.