- MY BOSS -

23

- פרק מספר 23 -
| נ.מ - היונג׳ין |

סיימנו לעבוד והאמת , שזה היה יום מטורף.
פליקס ואני דיברנו קצת בהפסקות שהיו לו והצלחתי לגרום לו לעבור לגור איתי באופן רשמי.. אין יותר פאקינג מרגש מזה.
אז.. החלטתי ללכת לעשות קניות לבית , כדי שפליקס ירגיש שכלום לא חסר לו.

״הולכים?״ פליקס שאל בסוף היום.
״קדימה.. הולכים״ אמרתי ואחזתי בידו כשיצאנו לכיוון הרכב.
״לאן נוסעים?״ הוא שאל.
״קודם לאסוף את מינהו מהעבודה.. כי לחמור אין דרך להגיע הביתה ואז נלך הביתה״ אמרתי והוא הנהן במתיקות.
עברו כמה דקות מאז שהגעתי לאסוף את מינהו.. ופליקס פשוט נרדם.
״היי הוואנג , אתה לא חושב ש-״ מינהו התחיל כשעלה למושב האחורי.
״שקט. הוא ישן , תדבר בלחש״ אמרתי והוא הנהן.
״אתה לא חושב שאתה מעביד אותו קשה מידי?״ הוא לחש.
״זה לא אני , זה הוא.. הוא מתעקש לעשות הכל בצורה הטובה ביותר אז זה דורש ממנו המון זמן וכוח.. תאמין לי שגם אני שונא את זה״ אמרתי והוא הנהן בהבנה.
״אתה שם אותי בבית?״ הוא שאל.
״אלך קודם לקניות ואז אשים אותך בבית״ אמרתי כשנכנסתי לחניה של הסופר הקרוב.
״אני כבר חוזר , שמור על הרכב״ אמרתי.
״לשמור לך על הרכב או על הילד?״ מינהו שאל בגיחוך.
״אם רק תעז לנשום ליד הילד שלי , זאת תהיה הנשימה האחרונה שלך״ אמרתי והפנתי אליו אצבע מאשימה והוא הנהן בגיחוך והלכתי לכיוון הסופר.

חזרתי לאחר זמן מה.. עליתי לרכב כשלפתע יכולתי להבחין גם במינהו שנרדם במושב האחורי.
״לעזאזל.. יש סם הרדמה במכונית הזאת?״ מלמלתי לעצמי והמשכתי לכיוון ביתו של מינהו.
לאחר כמה דקות , הערתי אותו והוא הודה לי ועלה הביתה.
הבטתי בפליקס שישן כמלאך לידי וליטפתי את שיערו.
״אתה החולשה שלי.. אתה יודע את זה?״ מלמלתי לעצמי כשליטפתי את לחיו.
״מממ..״ הוא מלמל בישנוניות.
״כן.. אתה יודע את זה״ אמרתי בחצי חיוך והמשכתי בנסיעה.

״קדימה בייבי.. הגענו הביתה״ אמרתי כשהערתי אותו בעדינות.
״אה.. אני נרדמתי?״ הוא קם באיטיות.
״כן אתה כן שובב קטן״ אמרתי בגיחוך והוא שלח את ידיו לחבק אותי.
״בשביל מה זה?״ שאלתי בגיחוך.
״תרים אותי לחדר , אני עייף״ הוא אמר וחייכתי קלות.
יצאתי מהרכב והרמתי אותו בידיי בתנוחת כלה , עליתי לחדר והנחתי אותו בעדינות על המיטה.
״תחבק אותי..״ הוא מלמל כשכיסיתי אותו בשמיכה.
״אני תכף חוזר לחבק אותך.. אני מבטיח״ אמרתי כשנשקתי לראשו ויצאתי חזרה לרכב.
הכנסתי את כל הקניות הביתה וסידרתי אותן במקומן.
זה לקח קצת זמן אז כבר יכולתי להיות בטוח שפליקס נמצא בחלום העשירי שלו.
״הו.. למה אתה לא ישן?״ שאלתי כשנכנסתי לחדר והבטתי בו צופה בי.
״אני צריך שתחבק אותי , אני לא נרדם בלעדיך״ הוא אמר במתיקות וחייכתי קלות.
הורדתי את חולצתי כך שנשארתי רק בטרנינג אפור ונכנסתי למיטה לצידו.
״קדימה.. בוא אליי״ אמרתי והוא קבר את גופו הקטן בתוכי.
נשקתי לראשו בזמן שידי טיילה מטה ומעלה על גבו אל מתחת לחולצתו.
״לילה טוב אהוב שלי״ אמרתי ונשקתי קלות לשפתיו האדומות והחשופות.
״אני.. אוהב אותך״ הוא מלמל ואחז בי חזק יותר.
״ממ.. גם אני אוהב אותך בייבי״ השבתי בשקט לפני שנרדמתי יחד איתו.

״בייבי.. צריך לקום״ התעוררתי ראשון ונשקתי לפליקס שהיה מכורבל בתוכי.
״מממ.. אי אפשר לא ללכת לעבודה היום?״ הוא שאל בישנוניות מתוקה.
״אפשר הכל , אני הבוס״ אמרתי בחצי חיוך והוא רק חיבק אותי חזק יותר ונשק ללחיי.
״אז בוא נשאר ככה.. כל היום״ הוא אמר וגיחכתי.
״אתה ילד מפונק נכון?״ אמרתי וחיכחתי את אפי באפו.
״דיי..״ הוא מלמל בבכיינות ועלה עם גופו הקטן לשכב עליי.
״ממ , בסדר.. אני לא אציק לך יותר , בוא נישן עוד קצת ואז נאכל ארוחת בוקר״ אמרתי אך פליקס כבר מזמן נרדם מחדש.

הילד הזה הוא פשוט תופעה מתוקה.. אין לי איך לעמוד בפניו.
בחיים לא אוכל להגיד לו לא.
בחיים לא אוכל להעיף את התחושה הזאת של לתת לו עולם.
בחיים לא אוכל להסביר מה אני מרגיש כלפיו.
בחיים לא אבין.. איך הוואנג היונג׳ין , התאהב כמו משוגע.

״קדימה.. בוא נקום לאכול״ הערתי את פליקס בשנית והוא הנהן במתיקות והתיישב על המיטה.
״איך זה שאתה כל כך יפה גם כשהרגע קמת?״ אמרתי וסידרתי את שיערו הבלונדיני.
״גם אתה יפה , יפה מאוד״ הוא אמר ונשק לחיי.
״על השפתיים״ אמרתי וקירבתי את שפתיי אליו.
״בכיין״ הוא אמר ונשק לשפתיי בעדינות.
״ואוו היונג׳ין , ממתי יש לך כל כך הרבה אוכל?״ פליקס שאל בהלם כשפתח את המקרר.
״עשיתי קניות אתמול , כדי שלא יחסר לך כלום״ אמרתי כשהתיישבתי על הספה ופליקס מיהר להתיישב עליי.
״עשית קניות בשבילי?״ הוא שאל כשהביט בעיניי בעיניים טהורות.
״כן.. כן ליקס , אני רוצה שתרגיש כאן הכי בנוח ש-״ התחלתי ופליקס קטע אותי בנשיקה עמוקה כשאחזתי בגופו.
״לעזאזל.. התגעגעתי אליך , לגוף הזה..״ נאנחתי לנשיקה והפכתי אותו על הספה.

״גם אני אליך.. תזיין אותי , אני רוצה אותך בתוכי״ הוא אמר וגרם לי להתחרפן.