- MY BOSS -

2

- פרק מספר 2 -
| נ.מ - היונג׳ין |

כשנאמתי בפני כל העובדים בחברה , העיניים שלי נחתו על ילד זהוב שיער , מנומש , קטן ושפתיו אדומות בצורת לב.. לא ידעתי למה אני מפנה את צורת הדיבור שלי רק כלפיו אך לא יכולתי לחשוב בהגיון כשהבטתי בו.
כשסיימתי נכנסתי למשרד החדש שלי.. משרד המנהל.
הוואנג היונג׳ין.. אתה אשכרה מנהל חברת אדריכלות , כל הלימודים המפרכים במהלך השנים האלו השתלמו.
ועכשיו.. לעניין החשוב יותר , איך אני גורם לילד היפיפה הזה להגיע לכאן?
בזמן שניסיתי לחשוב על דרכים יצירתיות.. מייל נשלח אל מחשבי.
פתחתי את הקובץ מאת ׳לי פליקס׳ , בקובץ היה עיצוב של בית המלון שהחברה לקחה על עצמה לעצב.
״לי פליקס..״ מלמלתי לעצמי ופתחתי את תיק העובדים שבמגירתי.
דפדפתי בין העמודים עד שמצאתי. מצאתי אותו.
״לי פליקס , בן עשרים ושתיים , ילד יחיד , למד באוניברסיטה עיצוב ותכנון מבנים.״ הקראתי בקול מהדף.
אז השם הוא לי פליקס.. והוא שלח אליי את העיצוב.. מצוין.
קראתי לפליקס למשרדי והוא התייצב אצלי שניות לאחר מכן.
במהלך השיחה הוא אינו הביט בי וגופו היה לחוץ ומכווץ.. זה לא שאני לא יכול להבין את זה.. הרושם שהשארתי עליהם היה תוקפני.
ובכל זאת.. התקרבתי אליו וטפחתי על ראשו , ניצלתי את ההזדמנות כדי להביט בו מקרוב ואני נשבע הוא היה יפה יותר מכל אחד אחר.
מבטו היה לחוץ ולכן מיהרתי לשחרר אותו אבל לא לפני שהעברתי ביקורת על העיצוב שלו.
לא באמת חשבתי שהעיצוב שלו משעמם.. זה רק כדי לגרום להם לעבוד קשה יותר.
״אתה יכול ללכת עכשיו פליקס״ אמרתי בחצי חיוך כשהוא נעמד קפוא מולי והוא הנהן וברח החוצה.
ברצינות.. הוא כזה חמוד.. ובכל זאת , איך זה שאני מתנהג כמו טמבל ונדלק כל כך מהר עבור מישהו שרק עכשיו ראיתי? השתגעתי לגמרי..

השעה הייתה מאוחרת , כמעט אחת עשרה בלילה כשפניתי לארוז את חפציי ויצאתי ממשרדי.
עברתי בין כסאות העובדים , בדקתי שהכל נמצא במקומו אך לפתע אור קטן ממחשב הסב את תשומת ליבי.
התקדמתי אל השולחן ויכולתי לראות גוף קטן ישן על המקלדת.
ילד זהוב שיער.. נמשים.. פליקס?
אייש.. מה הוא עדיין עושה כאן בשעה הזאת?
״לי פליקס״ קראתי אך הוא לא קם.
״היי״ אמרתי וניערתי את כתפו והוא קם בבהלה.
הוא נעמד על רגליו והביט בי בהלם , לקח צעד אחורה.
״אדון הוואנג״ הוא אמר וקד לפניי.
״פליקס , מה אתה עוד עושה כאן?״ שאלתי במעט דאגה.
״אה.. אני רק חשבתי לעבוד מחדש על העיצוב לבית המלון.. מאחר שאמרת שזה משעמם הנחתי שאצטרך לעשות את זה טוב יותר״ הוא אמר כשנימת עצב נשמעה בקולו.
אייש.. הוא ברצינות לקח את זה כל כך קשה?
״אתה יכול ללכת הביתה אדון הוואנג , אני אנעל כאן כשאסיים״ הוא מיהר להגיד.
״פליקס , תוכל לעבוד על זה גם מחר , לך הביתה״ אמרתי בקשיחות שלא התכוונתי שתשמע.
״זה באמת בסדר אני-״ הוא התחיל.
״לי פליקס , אני מתכוון לנעול כאן , אצטרך לנעול אותך בפנים?״ שאלתי והוא הניד את ראשו ואסף את חפציו.
עזבנו את החברה וירדנו במעלית.
״יש לך איך לחזור?״ שאלתי ואפילו לא ידעתי למה התעניינתי כל כך.
״מ.. מה?״ הוא שאל בהלם.
״שאלתי אם יש לך איך לחזור״ אמרתי שוב.
״אני.. כן זה בסדר , האוטובוס כמה דקות הליכה מכאן״ הוא אמר בחצי חיוך.
״אין לך רכב?״ שאלתי.
״הוא במוסך.. אז אני משתמש באוטובוס בנתיים״ הוא אמר והנהנתי בהבנה.
״ממ אוקיי.. תעלה לרכב״ אמרתי.
״מה?״ הוא שאל.
״פשוט תעלה לרכב״ אמרתי שוב ביותר קשיחות.
״לא.. אני בסדר אדון הוואנג , תודה לך על ההצעה״ הוא השיב בניסיון להשמע נחמד אך הלחץ והפחד נשקפו בקולו.
״פליקס״ אמרתי.
״תודה אדון הוואנג! נתראה מחר״ הוא צעק לפני שרץ לתחנת האוטובוס הקרובה.
״אייש..״ נאנחתי לעצמי וסירקתי את שיערי לאחור , למה הוא כל כך עקשן.. ולמה הוא נלחץ כל כך?!
הילד הזה הופך מסקרן יותר ויותר עבורי.. פאק הוואנג היונג׳ין.. תשנה את הגישה התוקפנית והקשוחה הזאת. לפחות איתו.

הגעתי הביתה , זרקתי את התיק על השידה ונפלתי על המיטה בעייפות.
לא הספקתי לעצום את עיניי כשכבר צלצול הטלפון הסיח את דעתי.

*מינהו - שיחה נכנסת..*
״לא היינו אמורים לצאת היום?״ הוא שאל.
״אין לי כוח מינהו.. העבודה הזאת פאקינג מתישה״ אמרתי בעייפות.
״הו.. נהיית מנהל חברה אז אתה מוותר פתאום על יציאות עם חבר שלך?״ הוא התבכיין.
״אייש.. תפסיק עם הדרמטיות , בוא נצא ביום אחר״ אמרתי.
״שיהיה.. איך היה היום הראשון שלך?״ הוא שאל.
״ממ נחמד.. מי היה מאמין שמישהו כמוהו נמצא במקום כזה״ אמרתי.
״מישהו כמוהו? כמו מי?״ הוא שאל בסקרנות.
״אה.. אף אחד״ מיהרתי להגיד כשהבנתי מה אמרתי.
״הוואנג היונג׳ין.. האם אתה התאהבת?״ הוא שאל בהתגרות.
״אייש.. על מה אתה מדבר , ממש לא.. ואתה יודע משהו? יש איזה עובדת מוזרה אחת שלא מפסיקה להסתכל עליי מאז שהגעתי. נראה לי שהיא בקטע שלי או שהיא חתיכת משוגעת״ אמרתי והוא צחקק בקול.
״אתה חתיך הוואנג.. ברור שהיא תסתכל עליך״ הוא אמר.
״לא.. אתה לא מבין , היא תמיד סביבו״ אמרתי במעט עצבים.
״סביבו? סביב מי?״ הוא שאל.
״אייש.. לא משנה , אני עף לישון. נדבר מינהו״ אמרתי וניתקתי את השיחה.

הבחורה הזאת באמת מוזרה.. היא תמיד נמצאת סביב פליקס , הם נראים קרובים וכנראה עובדים בחברה יחד כבר זמן מה..
מאז שנכנסתי לחברה היא לא מפסיקה לבהות בי וזה פאקינג מעצבן.
תזכירו לי לבדוק איך קוראים לה אוקיי?
זה בדיוק מה ששונה בין כל האנשים לבין פליקס.
כולם הביטו בי בהערצה , נדהמו מהמראה שלי ומהחיצוניות בעוד שפליקס הביט בי כמה שפחות.
משהו בתמימות שלו.. הפרצוף העדין הזה.. משגע אותי.
פאקינג הצילו.