נ.מ. אוסטין
ירדנו מהרכבת וראיתי כרכרות רתומות לסוסים מוזרים, הם נראו חצי חיים וחצי מתים.
"מה אלה?" שאלתי
"ת'סטראלים, רק מי שראה מוות יכול לראות אותם" ענתה לי לונה ונזכרתי במלחמות, בפצועים בשדה הקרב ובמרפאה שלא הצלחנו להציל, הפצועים שהלכו ולעולם לא יחזרו עוד.
הרמיוני כנראה ידעה מה עבר לי בראש כי היא אחזה בידי והחזירה אותי למציאות
עלינו על אחת הכרכרות ולאחר נסיע קצרה הוגוורטס נגלתה לפנינו. זה היה מבנה ענק עם צריחים ועם דלת כניסה גדולה
כשבאנו להיכנס מישהי שהציגה את עצמה בתור פרופסור מקגונגל אמרה לי לבוא איתה, הלכתי אחריה לחדר מלא בילדים בערך בני אחת עשרה
"תישאר כאן עד שיקראו לך" אמרה מקגונגל ונכנסה לתוך אולם גדול, נשארתי לבד עם חבורה של ילדים בני אחת עשרה.
אחרי כמה דקות היא חזרה וכולם נכנסו לאולם, הוא היה ענק, היו בו חמישה שולחנות ארבע מאונכים ואחד ואוזן, כל שולחן היה בשני בצבעים שונה ויכולתי לראות את הרמיוני וחברים שלה בשולחן האדום/זהב.
הסתכלתי קדימה וראיתי שרפרף קטן עם מצנפת עליו (שיערתי שזו מצנפת המיון שהרמיוני סיפרה לי עליה) פרופסור מקגונגל פתחה מגילה והתחילה לקרוא שמות מתוך, כל ילד שקראו בשמו התיישב על השרפרף, חבש את מצנפת המיון ולאחר כמה שניות המצנפת צעקה גריפינדור/ הפלפאף/ רייבנקלו/ סלית'רין כל פעם שהמצנפת קראה באחד השמות ילד הלך לאחד השולחנות ואותו שולחן מחא לו כפיים.
הגיע תורי התיישבתי על השרפרף, חבשתי את המצנפת ושמעתי קול בתוך הראש
'הנה עוד אחד, אולי לא גרוע כמו השניים מהמיון בשנה שעברה אבל עדיין המון זיכרונות כואבים' הייתי מבולבל ואז עלה במוחי רעיון
'את מצנפת המיון, נכון?' חשבתי
'אכן כן... ועכשיו בוא נראה איפה נשים אותך, אולי... בהפלפאף? יש לך לב טוב'
'יש לי בחירה בזה?' שאלתי אותה במחשבות שלי
'כן, בסופו של דבר זוהי בחירתך בלבד'
'אז אני יכול להיות בגריפינדור?'
'יש בך הרבה אומץ אבל למה דווקא שם?'
'החברה שלי שם ואני רוצה להיות אותה'
'בסדר גמור' השיבה לי המצנפת ואז צעקה "גריפינדור!" קולה של המצנפת הדהד ברחבי האולם
הורדתי את המצנפת והלכתי לכיוון הרמיוני בחיוך, התיישבתי לידה ונתתי לה נשיקה קטנה, המיון המשיך.
לאחר המיון וקצת דברי פתיחה וכללים מדמבלדור הסעודה התחילה, אני והרמיוני העלנו קורבן לאלים וישבנו לאכול.
הסעודה נגמרה ואני והרמיוני הלכנו למשרד של דמבלדור, עמדנו מול פסל מוזר (כבר חשבתי שהלכנו לאיבוד), הרמיוני דפקה על הפסל והוא זז הצידה וחשף מדרגות שמובילות למעלה, עלינו במדרגות ונכנסנו למשרד של דמבלדור.
"סליחה על ההפרעה פרופסור דמבלדור אבל אבא שלי -הלורד פוסידון- הטיל עלינו משימה. הוא הורה לנו לאתר את כל החצויים בהוגוורטס ולקחת אותם למחנות בחג המולד הקרוב" הסבירה לו הרמיוני
"אני מבין... ואיך תכננתם למצוא את החצויים הצעירים?" שאל דמבלדור והפעם אני מי שהסביר
"חשבנו לעשות לכל התלמידים מבחן. נתחיל בכמה שאלות ואז נשאל אותם שאלה ביוונית עתיקה -למקרה שם חצויים יוונים- ושאלה בלטינית -למקרה שהם חצויים רומים-"
"יהיה לכם קשה לבחון את כל הוגוורטס לבד, אולי כדי שתביאו שני חצויים מהמחנה שלכם לעזור לכם" הציע דמבלדור וכך בערך המשיכה השיחה, סיפרנו לו שגילינו שג'יני חצויה, הלכנו לחדר המועדון של גריפינדור.
כשהגענו הרמיוני עלתה לשירותים במגורי הבנות כדי להתקשר שני אנשים שיבואו לעזור לנו בחיפושים אחר החצויים בהוגוורטס...
נ.מ. הרמיוני
אחרי שיחת האיריס-נט חזרתי לחדר המועדון, ישבתי עוד קצת עם אוסטין ועליתי לחדר שלי שלצערי גם השנה הייתי צריכה לחלוק עם יערה ולורן וכמובן שיערה חייבת להתאהב בחבר שלי
"האוסטין הזה נראה חמוד, אולי לא כמו פרסי משנה שעברה אבל עדיין" אמרה יערה ואני התערבתי בשיחה שלהן
"שלא תחשבי אפילו להתקרב לחבר שלי" אמרתי לה בקול מאיים והיא נרתע קצת אחורה, עליתי למיטה ושקעתי בשינה ללא חלומות (יש!!!!!!!!!!!!!!)
YOU ARE READING
החצויים בהוגוורטס
Fantasy*גמור* הספר הוא ספר המשך ל"פרסבת' והחצויה החדשה בהוגוורטס" (מי שלא קרא יכול להיכנס לפרופיל שלי, הספר נמצא שם) הרמיוני הולכת להתחיל את שנתה השישית בהוגוורטס ואוסטין מצטרף אליה. בסמטת דיאגון פוסידון ואפולו נותנים להם משימה מתגלים חצויים חדשים בהוגוור...
