פרק 9

111 8 6
                                    

נ.מ. אוסטין

עוד חודש חופשת חג המולד, אני כבר ממש רוצה לחזור למחנה.

ישבתי עם הרמיוני במדשאות ליד הוגוורטס ועשינו שיעורי בית בשיקויים עד ששמענו שאגה נוראית

"מה זה היה?" שאלה הרמיוני, הורידה את התליון שלה ופגיון מארד הופיע בידה

"אני לא יודע, אבל זה לא נשמע טוב" השבתי לה והורדתי את הקשת מהגב שלי

התחלנו לרוץ לכיוון השאגה, יכולתי לראות מרחוק שני חצויים -נוויל בן דמטר ואמה בת מרס- נלחמים במינוטאור.

אנ והרמיוני התחלנו להגביר קצב למרות שהיה נראה שהם מסתדרים לא רע, כשהגנו אליהם המינוטאור כבר הפך להרמת אבק מפלצות

"לא ידעתי שמפלצות יכולות להיכנס להוגוורטס" אמרתי

"הם כן יכולות אבל הם לא אמורות לאתר אותנו, הגבולות בהוגוורטס מטשטשות את הריח של החצויים" הסבירה הרמיוני ורק אז הבחנתי שלנוויל יש שריטה ארוכה לאורך היד, הושבתי אותו על הדשא והתיישבתי לידו כדי לטפל בפציע שלו (יש לי מזל שאני מסתובב עם קצת נקטר ואמברוסיה)

אחרי שסיימתי לטפל לו בפצע אמה הלכה לחדר המועדון של הפלפאף ואני והרמיוני ליווינו את נוויל לחדר המועדון של גריפינדור ושלחנו אותו לנוח בחדר.

קצת לפני ארוחת ערב עליתי לחדר של נוויל לראות איך הוא מרגיש

הימים עברו מהר (עם כמה תקיפות של מפלצות אבל לא משהו רציני), האימונים המשיכו כמעט כל השבוע ובלי ששמתי לב כבר הגיע ערב לפני חג המולד (מחר אחרי ארוחת בוקר נוסעים למחנה), הייתה לנו פגישה אחרונה עם כל החצויים בחדר הסודות, בסוף האימון כולם התיישבו על הרצפה

"כולם מוכנים?" שאלתי אותם והם הינהנו

"כשנגיע לתחנה ¾9 כולם ירדו מהרכבת ויחפשו אותי ואת אוסטין אנחנו נשאר ברציף אז אל תעברו לתחנה של המוגלגים. ביקשתי מדמבלדור ארבע מפתחות מעבר -שתיים להלוך ושתיים לחזור- כך שאני ואוסטין ניקח את היוונים למחנה החצויים ופרנק -אחד משני הפראיטורים של הלגיון- יבוא לקחת את החצויים הרומיים למחנה יופיטר" הסבירה הרמ'

"עכשיו לכו חזרה למועדונים, יש לנו יום ארוך מחר" אמרתי וכולם חזרו למועדונים שלהם, הדבר היחיד שאני זוכר אחר כך זה שחזרנו למועדון ואני והרמיוני נרדמנו על אחת הספות

קמתי בבוקר והרגשתי מישהו או יותר נכון מישהי מנערת את הכתף שלי (כן כן, אני בן אפולו ואני צריך שמישהו יעיר אותי לפעמים), פקחתי עיניים וראיתי את הרמיוני כבר מוכנה לארוחת בוקר, הלכתי למגורי הבנים להתארגן מהר ואז אני והרמיוני הלכנו לארוחת בוקר.

אחרי האוכל כל מי שחזר הביתה (או במקרה שלנו למחנות) לחג המולד הלך למרכבות ומשם לרכבת, ישבתי עם הרמיוני, ג'יני, לונה ועוד שני חצויים רומאים בתא (ה.כ. מאלפוי סוף סוף קיבל קצת שכל ולא התקרב לתא שלהם)

*תחנה ¾9*

נ.מ. הרמיוני

ירדנו מהרכבת ואחרי זמן קצר כל החצויים כבר היו לידינו

"איפה פרנק?" שאלתי את אוסטין שעמד לידי והתחלתי לחפש את פרנק במבט

"ממש כאן" שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי והוא עמד מאחורי

"כדאי שנזוז לפני שריינה והייזל ירצו להרוג אותי" אמר פרנק הושטתי לו שני מפתחות מעבר, כל החצויים הרומיים אחזו בידו או בידיים של מי שעמד לידם והם השתגרו למחנה

"כדי שנזוז אם אנחנו רוצים להספיק לארוחת ערב" אמרתי וגם אנחנו השתגרנו משם

כשהגענו אני ואוסטין התחלנו לחלק את כל החצויים שבאו איתנו לפי ההורים שלהם (מי שעוד לא הכירו בו הלך לביתן הרמס וג'יני ביקשה שאבוא איתה בפעם הראשונה לפגוש את ניקו פנים מול פנים)(ה.כ. הם הגיעו חצי שעה לפני ארוחת ערב) ולאחר מכן אוסטין הלך למרפאה לפגוש את האחים שלו ואני הלכתי לבית של פרסי ואנבת' לראות מה קרה איתם, דפקתי על הדלת ופרסי פתח לי

"איך היה בהוגוורטס?" הוא שאל אותי וזז קצת הצידה שאוכל להיכנס

"היה מעולה, מצאנו שם המון חצויים חדשים... איפה אנבת'?" שאלתי אותו

"היא קוראת ספר בסלון"

נכנסתי ונשארתי לדבר עם פרסי ואנבת' עד ארוחת ערב (מסתבר שאנבת' כבר בשבוע 17 ויש להם תאומות)

נ.מ. ג'יני

הגענו למחנה, אני אגיד את האמת קצת חששתי.

הרמיוני ואוסטין התחילו לחלק אותנו לביתנים לפי ההורים שלנו וכשהגיע תורי ביקשתי מהרמיוני לבוא איתי.

עמדנו בפתח הביתן, לקחתי נשימה עמוקה ודפקתי על הדלת (כבר יצא לי לדבר עם אחי הגדול ניקו פעם אחת אבל זה היה לכמה דקות ועכשיו זאת הפעם הראשונה שאני ממש פוגשת אותו) ניקו פתח לי את הדלת, הוא הראה לי איפה אני אשן (בערך עכשיו הרמיוני הלכה) והתחלנו לדבר, וואו הוא עבר הרבה בחיים שלו אפילו לפני שהוא הגיע למחנה.

ניקו סיפר לי על המסעות שהוא עבר, על אחותנו הגדולה שמתה במסע חיפוש (ביאנקה) ועל הייזל עוד אחות שלנו.

אחרי קצת זמן נשמע תקיעת שופר, ניקו הסביר לי שזה אומר שהגיע הזמן לארוחת ערב, אחרי שהקרבנו קורבן לאבא שלנו התיישבנו בשולחן האדס והגיע תורי לספר לו על הוגוורטס ועל המשפחה המאמצת שלי.

לאחר הארוחה הלכנו למדורה שם ראיתי את לונה אז אמרתי לניקו שאני הולכת לחברה שלי והתפצלנו

"היי לונה" חיבקתי אותה מאחור

"היי, איך היה עד עכשיו?"

"כיף, איך לך?"

"מעולה, הילדים בביתן הקטה ממש נחמדים"

נשארנו עד שעת כיבוי האורות ליד המדורה (ולמדנו את השירים מוזרים של המחנה, היה דיי מצחיק) ואז הלכנו לישון

החצויים בהוגוורטסWhere stories live. Discover now