נ.מ. ג'יני
נשארו חודשיים לפני חג המולד, האימונים המשיכו כמעט כל ימי השבוע ואני ולונה התאמנו כל הזמן ביחד אני חושבת ש... שאני התאהבתי בה, אני ממש מפחדת להגיד לה את זה ואין לי מושג מה לעשות.
לבינתיים החלטתי להמשיך כרגיל, המשכנו באימונים ואני המשכתי לנצח אותה (למרות שהיא כמעט הצליחה לנצח אותי שבוע שעבר והיא ממשיכה להשתפר)
הימים עברו ואני ולונה התקרבנו כל יום עוד יותר, אני חושבת שגם היא אוהבת אותי אבל אני באמת לא בטוחה ואני ממש מפחדת לשאול אותה אז חשבתי שאולי הרמיוני תדע מה אני צריכה לעשות, לאחר ארוחת הצהריים הלכתי לשאול אותה
"היי ג'יני" אמר לי אוסטין שנכנסתי למועדון
"היי" השבתי לו ופניתי להרמיוני "הרמיוני אני צריכה עזרה את יכולה לבוא רגע?" שאלתי, הרמיוני נתנה לאוסטין נשיקה קטנה, קמה ושתנו יצאנו מהמועדון. התהלכנו במסדרונות הוגוורטס בשקט עד שהרמיוני שאלה אותי "אז... את רוצה לספר לי מה קרה?"
"אני... אני התאהבתי ואני לא יודעת מה לעשות" גמגמתי וחיוך התפשט על הפנים של הרמיוני
"ואת הולכת לספר לי במי התאהבת?"
"לונה" מלמלתי כל כך חלש שאני אפילו לא שמעתי
"במי? ג'יני אם את רוצה שאעזור לך את חייבת להגביר את הקול"
"בלונה" מלמלתי שוב רק שהפעם קצת יותר חזק
"צדקתי!" קראה הרמ' ומיהרה להסביר "את חושבת שלא שמתי לב שאתן כל הזמן מתאמנות ביחד? החיוך שיש לך בזמן האימון?"
אני לא מודה ולא מכחישה שקצת הסמקתי שחשבתי על האימונים עם לונה באותו הרגע
"אז מה אני אמורה לעשות?" שאלתי
"את הולכת ומספרת לה איך את מרגישה"
"אבל מה אם היא לא אוהבת אותי? מה אם היא תתרחק ממני אחרי שאספר לה איך אני מרגישה? מה אם-" יכולתי להמשיך עם זה כל היום אבל הרמיוני קטעה אותי
"את צריכה פשוט לעשות את זה. תראי, אני לא הייתי עם אוסטין עכשיו אם הוא לא היה אומר לי שהוא אוהב אותי באותו היום ותאמיני לי שראיתי את הפחד שאסרב שהוא אמר לי את זה, הוא לא היה בטוח אם אני אוהבת אותו אבל סיפר לי בכל זאת איך הוא מרגיש כלפי. אם את שואלת אותי פשוט תספרי לה וזהו, אם היא לא אוהבת אותך אז ההפסד כולו שלה"
"תודה הרמיוני" אמרתי, חיבקתי אותה והלכתי למדשאות מחוץ להוגוורטס כדי לסדר את המחשבות שלי קצת
בלי ששמתי לב כבר היה חושך וזמן ארוחת הערב, הלכתי לאולם הגדול, מילאתי את הצלחת שלי והלכתי להקריב קורבן לאלים. הפעם הקרבתי לשני אלים לאבא שלי (כמובן) ולאפרודיטה שתיתן לי את האומץ להתוודות על האהבה שלי.
ככה עבר שבוע שלם כל יום הייתי מקריבה קורבן לשניהם ומקווה שיהיה לי האומץ אך כל פעם מחדש ממש רגע לפני שהייתי אומרת לה מה אני מרגישה התקפלתי, פחדתי מידי מהתשובה שלה אבל לא עוד היום אין אימון אז קבעתי עם לונה אחר הצהריים ליד האגם, היום אני הולכת לספר לה כל מה שאני מרגישה, היום אני אדע אם היא אוהבת אותי או לא.
הגעתי לאגם ולונה עוד לא הגיע אז התיישבתי שם וחיכיתי לה
"היי ג'יני" שמעתי את הקול החולמני שלה קורא מאחורי, הסתובבתי אליה ועיניי נפגשו בענייה הכחולות, לקח לי שנייה להתאפס
"היי לונה" השבתי לה והיא התיישבה לידי
"רצית להגיד לי משהו?" היא שאלה אותי
'את לא מתקפלת עכשיו, לא יקרה' חשבתי לעצמי
"לונה, אני... אני אוהבת אותך" אמרתי 'עשיתי את זה!!!!' חשבתי. עדיין פחדתי ממש מהתשובה שלה אבל זו הייתה תחושה טובה להוציא את זה, הרכנתי ראש וחיכיתי שהיא תגיד משהו.
הרגשתי את ידה מתחת לסנטר שלי, מרימה אותו, הסתכלתי בעינייה, היא לחשה לי "גם אני אוהבת אותך" ונישקה אותי
נשארנו עוד קצת ליד האגם ורגע לפני שבאנו ללכת לארוחת ערב הכירו בלונה, לונה הסתכלה למעלה, היא בת הקטה ונצר אתנה.
הלכנו לארוחת ערב והשמועה על ההורה האלוהי של לונה עברה מהר בין החצוים (ככה זה עבד בין החצוים בהוגוורטס, הכירו במישהו וזה מגיע לכולם מהר מאוד)
עכשיו נשאר לי רק החלק הקשה... לספר לרון
נ.מ. לונה
אני כבר שבועיים בערך מנסה לספר לג'יני מה אני מרגישה, זה אף פעם לא קרה לי אני בדרך כלל אומרת הכל בפנים אבל הפעם אני לא יודעת מה קרה, פחדתי, לא יכולתי, כל פעם שניסיתי לספר לה את האמת פשוט התקפלתי.
הימים עברו ואני וג'יני התקרבנו, באחד הימים שלא היה לנו אימון היא קבע איתי ליד האגם והמחשבה היחידה שהייתה לי בראש היא 'אני חייבת לספר לה ולגמור עם זה'.
אחר הצהריים באותו היום הלכתי ליד האגם עד שראיתי את ג'יני, נשמתי עמוק ואמרתי "היי ג'יני"
היא הסתובבה אליי ועניינו נפגשו, פחד תקף אותי (משהו שלא כל כך אופייני לי)
"היי לונה" היא אמרה והוציא אותי ממחשבותי, התיישבתי לידה ושאלתי "רצית להגיד לי משהו?"
"לונה, אני..." היא התחילה להגיד אבל נעצרה לרגע 'מה אם היא...' לפני שהספקתי לסיים את המחשבה ג'יני קראה "אני אוהבת אותך"
היא... היא אוהבת אותי?! ג'יני הרכינה ראש וחיכתה שאגיד משהו, לא היו לי מילים, הרמתי את ראשה בעדינות, לחשתי לה "גם אני אוהבת אותך" ונישקתי אותה
נשארנו עוד קצת ליד האגם ורגע לפני שבאנו ללכת לארוחת ערב ג'יני השתתקה והסתכלה מעל הראש שלי, הסבתי את מבטי מעל ראשי ו... והכירו בי, מסתבר שאני בת הקטה ונצר אתנה.
YOU ARE READING
החצויים בהוגוורטס
Fantasía*גמור* הספר הוא ספר המשך ל"פרסבת' והחצויה החדשה בהוגוורטס" (מי שלא קרא יכול להיכנס לפרופיל שלי, הספר נמצא שם) הרמיוני הולכת להתחיל את שנתה השישית בהוגוורטס ואוסטין מצטרף אליה. בסמטת דיאגון פוסידון ואפולו נותנים להם משימה מתגלים חצויים חדשים בהוגוור...
