נ.מ. אוסטין
בימים האחרונים התאמנו בלי הפסקה מהבוקר עד הערב (אפשר להגיד שחזרנו לשגרת אימונים כמו במחנה ואני חושב שהמאמן הדג' ממש נהנה להתעלל בקוסמים יותר מבדרך כלל), כל החצויים שהיו בהוגוורטס החליטו שהם רוצים להילחם.
כמעט כל ערב הינו מתקשרים למחנה באיריס נט ומעדכנים אותם במה שקורה בהוגוורטס, השיחות התנהלו בדרך כלל ככה:
אני והרמיוני סיפרנו לפרסי ואנבת' איך היו האימונים עם הקוסמים והם כל פעם שאלו אם אנחנו רוצים שהם ישאירו את התאומות אצל סאלי ויבואו לעזור אבל כל פעם מחדש אמרנו להם שהכול יהיה בסדר ושלא צריך תגבורת.
עדיין לא שללנו את הרעיון שהמתקפה על הוגוורטס היא רק הסחת דעת בשביל שלא יהיו הרבה חניכים במחנה.
שלושה ימים לפני המתקפה דמבלדור הורה לשלוח את כל הקוסמים שלא נלחמים בחזרה לבתים שלהם עד שיהיה בטוח.
היום של המתקפה הגיע כולם היו מוכנים לקרב, כל הקוסמים והחצויים היו מצוידים בכלי נשק, שריון קרב מלא ושרביט
עשינו תורניות שמירה, אני והרמיוני הינו בשמירה
"אתה חושב שיהיה בסדר?" היא שאלה אותי
"אני בטוח שכן" השבתי לה ואחזתי בידה
שאגה נשמעה מרחוק, הבטנו אחד בשני ורצנו חזרה להוגוורטס להזעיק את השאר (הוסכם שכולם יהיו באולם הגדול כדי שלא נצטרך לרוץ בכל הוגוורטס)
"הם הגיעו" צעקנו אני והרמיוני ביחד כשנכנסנו לאולם הגדול "כלם לקחת את הנשק והשרביטים שלהם ולרוץ החוצה" המשיכה הרמיוני
תוך פחות מדקה אף אחד כבר לא היה באולם הגדול, כולם עמדו בשורות מחוץ להוגוורטס, עם נשקים/שרביטים מורמים מוכנים לתקיפה
המפלצות ואוכלי המוות נכנסו לגבולות הוגוורטס וקרב התחיל, קללות נורו מכל כיוון ואבק מפלצות נישא ברוח. אני והרמיוני נלחמנו כתף אל כתף ושיספנו מפלצות על ימין ועל שמאל, אחרי קצת זמן של לחימה שמעתי צעקה מאחורינו שהסיחה את דעתי, מזווית העין ראיתי את אחותי למחצה סופיה רצה עם חרב ביד ושולפת מהכיס שלה בקבוק נקטר ביד השנייה (יש לי פה כמה אחים ואחיות כך שיש לנו מספיק רופאי שטח) הסתובבתי לאחור לראות שהיא מסתדרת עם מי שנפצע והרגשתי משהו משסף לי את הגב
"אוסטין!" צעקה הרמיוני וחיסלה את המפלצת שהייתה מאחורי "אתה בסדר?" היא שאלה בדאגה בעודה עומדת על המשמר
"כן" אמרתי ואכלתי מעט אמברוסיה שהייתה לי בכיס וחזרתי לקרב
את שאר הקרב אני זוכר במעומעם, רק כמה אוכלי מוות שרועים על האדמה חסרי חיים וכמה חצויים וקוסמים פצועים שמיהרנו לקחת למרפאה
כל המפלצות ואוכלי המוות חוסלו ואילו שלא ברחו חזרה ליער (ואני לא חושב שנשמע מהם בקרוב), כדי לוודא שהכל בטוח החצויים והקוסמים שלא נפצעו קשה ושיכלו עוד לתפקד כמו שצריך התחלקו לזוגות והתחילו לסרוק את השטח
אני והרמיוני סרקנו את הגבול עם היער האסור
"זה באמת נגמר" היא אמרה בהקלה
באתי להגיב אבל חץ כסוף נתקע לרגלי והסיח את דעתי, הרמתי את החץ והתחלתי לבחון אותו
"מאיפה זה הגיע?" שאלתי והעברתי אותו להרמיוני
"זה חץ של ציידות ארטמיס, אולי הן רודפות אחרי מפלצת באזור" היא שיערה
אחרי כמה דקות של סריקה ראינו את הציידות שולחות מנטיקור חזרה לטרטרוס
"תאליה, מה אתן עושות פה?" שאלה הרמיוני (מההיכרות הקצרה שהייתה לי עם הציידות עדיף לי לסתום אם אני רוצה לצאת מזה חי)
"מסע ציד בשביל הגבירה" אמרה תאליה
"אבל מה אתם עושים פה?" שאלה אחת הציידות
"אנחנו לומדים פה, אתן ליד הוגוורטס" השיבה לה הרמיוני
"אנחנו צריכות להמשיך בציד אז נתראה" אמרה תאליה והיא והציידות נעלמו בין העצים
סיימנו את הסריקה וחזרנו להוגוורטס
"מצאתם משהו?" שאלתי את ג'יני ולונה
"לא ואתם?"
"שום מפלצות" אמרה הרמ'
והלכנו לאכול ארוחת ערב
YOU ARE READING
החצויים בהוגוורטס
Fantasy*גמור* הספר הוא ספר המשך ל"פרסבת' והחצויה החדשה בהוגוורטס" (מי שלא קרא יכול להיכנס לפרופיל שלי, הספר נמצא שם) הרמיוני הולכת להתחיל את שנתה השישית בהוגוורטס ואוסטין מצטרף אליה. בסמטת דיאגון פוסידון ואפולו נותנים להם משימה מתגלים חצויים חדשים בהוגוור...
