נ.מ. ג'יני
אני, הרמיוני, אמילי, ליז ואוסטין ישבנו בחדר המועדון לדבר עד מאוחר, שאר הילדים כבר עלו לישון ואז כולם השתתקו, לא הבנתי למה... כולם הסתכלו מעל הראש שלי ו... רגע מעל הראש שלי, הסתכלתי למעלה וראיתי סמל בצורת גולגולת שחורה (ה.כ. אני לא בטוחה מה הסמל של האדס אז...)
"ניקו כל כך יצטער שלא בא לפה" מלמל אוסטין עדיין בהלם
"מה...? מה זה אומר?" גמגמתי
"את בת האדס" אמרה הרמיוני בהתרגשות שיצאה מההלם וחיבקה אותי
אחרי קצת (הרבה) דיבורים נהיה כבר ממש מאוחר והלכנו לישון.
סיכמנו שמחר -אם יהיה לי אומץ ברגע האמת- אני אספר לרון והארי שאני חצויה בת האדס ושאני מאומצת.
היה לי קשה לישון היום, עד שהצלחתי להירדם באו אליי חלומות (סיוטים יהיה יותר מדויק)
קמתי מוקדם בבוקר, התארגנתי וירדתי לחדר המועדון 'אני יכולה לעשות את זה' אמרתי לעצמי, זהו זה אני אספר להם ברגע שהם ירדו למטה.
כשירדתי לחדר המועדון ראיתי את הרמיוני, אמילי וליז יושבות על אחת הספות כבר, מוכנות לארוחת הבוקר, התיישבתי לידם
"את מוכנה לספר להם?" שאלה אותי הרמיוני
"אני מוכנה" אמרתי בביטחון שאין לי מושג מאיפה הגיע
אחרי קצת זמן אוסטין, רון והארי ירדו במדרגות
"אני חייבת לדבר איתכם עכשיו" אמרתי לרון והארי לפני שהספיקו אפילו להגיד 'בוקר טוב', עדיף לי לספר להם עכשיו לפני שהאבד את האומץ שבקושי יש לי
"קרה משהו?" שאל רון במבט מודאג, הנהנתי וגררתי את שניהם לאחת הכיתות הריקות
הגענו לכיתה היה לי קשה להסתכל לרון בעיניים שאמרתי לו "רון, הארי... אני..." 'פשוט תגידי את זה ודי' חשבתי "אני מאומצת, רון אני לא אחותך" פשוט הוצאתי את המילים האלה כמה שיותר מהר
"אבל איך? אני זוכר את אמא בהריון איתך, אני זוכר את הלידה" הוא אחר מופתע
"אמא ואבא השתמשו בלחש כדי לשתול לכם זכרונות והסיבה שרצתי שגם הארי יהיה פה היא בגלל איך שגיליתי את זה, אני חצויה בת האדס ורציתי ששניכם תדעו את זה"
לא יכולתי עוד להישאר שם, הרגשתי את הדמעות מאיימות לצאת אז התחלתי לרוץ לא ידעתי לאיפה וגם לא היה לי אכפת פשוט רצתי עד שנתקלתי בטעות במישהו או ליתר דיוק מישהי שתינו נפלנו על הרצפה
"מצטערת" מלמלתי בזמן שנעמדתי וניסיתי לנגב את הדמעות ורק אז ראיתי במי נתקלתי זאת הייתה לונה
"הכל טוב..." היא אמרה אז ראתה שאני בוכה "את בסדר?" היא שאלה אותי בקול החולמני הרגיל שלה עם שביב דאגה
"כן" שיקרתי ובאתי ללכת משם אבל היא תפסה בידי
"ג'יני את בוכה, מה קרה?"
עכשיו כבר ממש לא יכולתי יותר קרסתי על הרצפה והדמעות לא הפסיקו לרדת
"בואי, אני אקח אותך למועדון גריפינדור" אמרה לונה ועזרה לי לקום
היא ליוותה אותי עד פתח המועדון ועזרה לי להיכנס, שנכנסנו כל החצוים שהיו בחדר המועדון באו לבדוק מה קרה
"מה קרה לה?" שאלה אמילי את לונה שענתה שהיא לא יודעת, את שאר השיחה כבר לא שמעתי, הרמיוני לקחה אותי לשטוף פנים בשירותים
"אולי זה היה מוקדם מדי בשבילך לספר" היא אמרה
"לא, אני... אני שמחה שהוצאתי את זה, גם אם זה היה קשה" גמגמתי
"את רוצה שנגיד לדמבלדור שתעזרי לנו בבחינות במקום להיות בשיעורים השבוע?" היא שאלה אותי והנהנתי לאישור
ירדנו חזרה לחדר המועדון והלכנו לאולם הגדול לארוחת בוקר, היום הייתה הפעם הראשונה שבאמת הקרבתי קורבן לאלים.
התיישבתי בין הרמיוני לליז והשתדלתי לא להסתכל על רון והארי שעדיין לא נראה לי שהם עיכלו את מה שסיפרתי להם.
לא באמת היה לי תאבון אבל אכלתי בכל זאת, הרמיוני קמה לקראת סוף הארוחה לדבר עם דמבלדור לגבי זה שאני אעזור להם בבחינות וראיתי אותו מהנהן לאישור 'לפחות אני לא אצטרך להתמודד עם השיעורים השבוע' חשבתי
הבחינות יתקיימו בחדר הנחיצות וכל תלמידי השנה הראשונה עמדו מחוץ לחדר בטור מסודר.
הבחינות התנהלו בסדר מסוים: אני עמדתי והכנסתי את התלמידים אחד אחד
אוסטין שאל את התלמיד/ה שנכנס/ה את שמם ואם יש להם שני הורים
אמילי שאלה שאלה ביוונית עתיקה
אם הם לא הבינו את השאלה אז הרמיוני הייתה שואלת אותם אותה שאלה בלטינת
ולבסוף ליז הייתה רושמת את ה'תוצאות' ליד השם של אותו תלמיד/ה.
זה בעצם מה שעשינו במשך שבעה ימים, כל יום היינו בוחנים שכבה אחרת (ואני עדיין הייתי התחמקתי מרון והארי, כשהם התקרבו פשוט ברחתי עד שהבחינה שלהם נגמרה)
אחרי שסיימנו לבחון את כל השכבות פרסמנו את השמות של מי שעבר וביקשנו ממנו לבוא לחדר הנחיצות, הפעם אוסטין עמד בכניסה לחדר ו-וודא שכל מי שנכנס עבר את הבחינה (מסתבר שלונה גם חצויה, אחרי אותו היום שהיא עזרה לי לחזור לחדר המועדון התקרבנו והיא הפכה לחברה ממש טובה שלי וכמו שהיא עזרה לי לעבור את זה אני אהיה שם בשבילה ואעזור לה)
הרמיוני עמדה מול כולם והסבירה על המיתולוגיה היוונית והרומית ועל הסכנות בלהיות חצוי.
שכולם התחילו ללכת חזרה למועדונים שלהם אני ניגשתי ללונה
"את בסדר?" שאלתי אותה
"נראה לי שכן, זאת הסיבה שבכית לפני שבוע?" היא שאלה אותי והנהנתי
"כן, סיפרתי לרון שאני מאומצת, זה שבר אותי" אמרתי והרכנתי ראש
"הכל יהיה בסדר, כבר גילית מי ההורה שלך?"
"כן, אני בת האדס" עניתי לה וחיוך התפשט על פני מהמחשבה על המשפחה שמחכה לי במחנה החצויים
המשכנו לדבר עד ששתינו היינו צריכות לחזור
YOU ARE READING
החצויים בהוגוורטס
Fantasy*גמור* הספר הוא ספר המשך ל"פרסבת' והחצויה החדשה בהוגוורטס" (מי שלא קרא יכול להיכנס לפרופיל שלי, הספר נמצא שם) הרמיוני הולכת להתחיל את שנתה השישית בהוגוורטס ואוסטין מצטרף אליה. בסמטת דיאגון פוסידון ואפולו נותנים להם משימה מתגלים חצויים חדשים בהוגוור...
