אהבה קפואה

תגיד אני צריכה להתחיל לקרוא לך ׳וול׳ או משהו? Part 3

*ג׳ואי*
״אז... את רוצה שאראה לך את החדר שלך?״ אדם שאל אותי וחיוך ענקי היה על פניו. ״ברור, נראה לך שאני פשוט אשאר פה למטה״ עניתי לו וישר התחלנו לעלות בגרם המדרגות של הבית הענקי הזה. היו שלוש דלתות בקומה הזו ושלושתן היו מעץ ובצבע שחור, די דומות לדלת הכניסה.

הלכנו במשך הקומה והגענו לדלת האמצעית, אדם פתח אותה ״טאדאם״ אדם צעק ופתח את ידיו כדי להמחיש שזה החדר שלי. בחדר כבר היו כמה ספריות שאנשי ההובלה העבירו לכאן לפני כמה ימים, כבר התחלתי לדמיין את הספרים שלי נחים על המדפים השחורים בצורה הכי מסודרת שאפשר. המשכתי להסתכל על החדר והבחנתי בכל פרט ופרט- מיטה שחורה יפה, חדר ארונות קטן, שולחן עבודה, מראה ענקית... ולעזאזל, החדר היה עצום!

כל פעם אני מופתעת מחדש מהבית הזה. כן, בבית גרים שלושה שחקני הוקי עם קרנות נאמנות נכבדות, הורים עשירים, עתיד מזהיר (לפחות לפי מה שאני חושבת)... אבל, פאק. זה פשוט מוגזם, לפי מה ששמעתי אפילו יש פה בריכה. פאקינג בריכה.

יש אנשים שיחשבו שזה מביך לגור בבית עם שלושה גברים חרמנים ולהיכנס איתם לבריכה, במיוחד שאני לובשת כמה פיסות בד קטנות על הגוף שלי. אבל באמת שלא אכפת לי, השקעתי בגוף שלי ולא אכפת לי מה הם יחשבו- זה הגוף שלי ואני אחליט מה לעשות איתו.

שיחשבו מה שבא להם, ואם הם רוצים להשכיב אותי, אני אגיד להם מה שאבא שלי תמיד אמר לי- רצון זה טוב, אבל לא תמיד מקבלים מה שרוצים.

״מה את חושבת?״ אדם שאל עם חיוך ענקי על פניו, כנראה בגלל שאנחנו סוף סוף מגשימים את החלום שלנו וגרים ביחד באותו הבית. ״זה פשוט מושלם!״ נתתי לאדם את החופש לקנות לי את הרהיטים כי אני יודעת שהוא מכיר אותי מספיק טוב בשביל למצוא את הדברים שאני אוהבת.

״זה דרש כמעט שלושה ימים למצוא את הדברים המושלמים אבל למי אכפת״ אדם גיחך, בבירור רוצה שאני יחבק אותו. הרבה אנשים חושבים שאני ואדם זוג, אבל לא. פעם אחת ניסינו לראות אם יש רגשות אבל זה פשוט הפך להיות עוד סיפור קורע מבית ׳אדם ופור בדיחות בע״מ׳.

הלכתי קדימה ועטפתי אותו בזרועותיי כשראשי היה על החזה שלו ״זה מדהים, תודה וול (קיר באנגלית). אני באמת לא יודעת איך זכיתי בחבר כמוך״ אמרתי בספק גיחוך ספק אמת.

ג׳ואי-גיל 13, שש שנים קודם לכן
*כבר חודשיים שלא ראיתי את אדם והיום אני סוף סוף הולכת לראות אותו. זה היום האחרון לחופשת הקיץ ואתמול בלילה חזרתי ממחנה ההוקי לבנות שהייתי בו כמו בכל שנה. אבא שלי נוסע לכיוון הדיינר שאני אדם והאבות שלנו- שבמקרה גם הם החברים הכי טובים, אוהבים.