אהבה קפואה

אני יוצאת עם אליל.

*ג׳ואי*
אני יוצאת עם אליל.
פאקינג. אליל.
אני ודין יצאנו לחדר הכושר מוקדם היום אחרי ששנינו הבנו שהאדרנלין לקראת המשחקים הראשונים של העונה תוקף אותנו. זה המשחק הראשון שלו כקפטן הקבוצה, ושלי בתוך הקבוצה בכללי.

אבל את מי זה פאקינג מעניין, הוא עומד עכשיו עם משקולת ביד שלו ובלי חולצה, גופו ספוג בזיעה, ואני ספוגה במקום אחר. שרירי ידו המספקים מתנפחים עוד יותר בכל הרמה של משקולת, ואני תוהה לעצמי אם הוא ייתן לי לנשוך אותם במקרה. אני מנסה להתרכז בריצה על ההליכון אבל הוא מסיח את דעתי בכל פעם מחדש.

הכאב שנוצר בין רגליי רק מתחזק ככל שטיפות הזיעה הקטנות ממשיכות לזלוג על גופו הענק. פתאום ראשו פנה אחורה אל כיווני ועלה שמץ של גיחוך על פניו. ״את בוהה ונוס? או שאני מדמיין״ יצאתי מהטרנס שנוצר בראשי ועניתי לו בביטחון ״אתה יודע מה עשיתי, ואני לא מתביישת בזה שאתה שלי״ הוא הרים את גבותיו וחייך את החיוך מלא בשיניים לבנות שלו.

״אז מה את חשבת כשהסתכלת עליי?״ הוא התקרב ונשען על קצה ההליכון, ואני האטתי את הקצב שקבעתי לעצמי. ״שבא לי לנשוך את שריר הזרוע שלך״ חייכתי חיוך חושף שיניים גם כן ״את יכולה לעשות מה שבא לך עם הגוף שלי, כל עוד לא תנשכי את את החבר שלמטה״ הוא הצביע עם עיניו על פלג גופו התחתון וצחקתי.

״אז אל תעצבן אותי״ קרצתי, ושנינו המשכנו בעיסוקינו.

אחרי האימון המפרך דין התחיל לנסוע בדרך מפותלת שהיא בטוח לא הדרך חזרה הביתה. בסופו של דבר נעצרנו ליד בית קפה קטן ברחוב לא מוכר, ותהיתי לעצמי מה אנחנו עושים פה. ״מה זה המקום הזה? אתה מתכנן לרצוח אותי או משהו?״ השתרכתי אחריו ברגליים כואבות ״או משהו״ משך בכתפיו ותפס במותניי בידיים יציבות.

נכנסנו אל בית הקפה הקטן שהעלה ריחות מדהימים ״זוכרת שלקחת אותי לאכול את הפיצות הכי טובות בניו יורק ליום הולדת? עכשיו תורי להחזיר, רק במאפה שוקולד״ אמר באגביות והוביל אותי אל הקופה. האובססיה שלי למאפי שוקולד היא בלתי ניתנת להכלה, אז טוב לדעת שדין יכול לטפל בה טוב מאוד. יחד עם עוד כמה צרכים אחרים.

הוא התחיל לדבר עם המוכרת תוך כדי שליטף את גבי התחתון ״שוקו או קפה?״ שאל אותי ״שוקו״ הוא הזמין לי שוקו ומאפה שוקולד קלאסי, ולאחר כמה דקות נתנו לנו את השניים. הרגשתי את החמימות של השוקו והמאפה בידיי וזה היה נעים למדי. ״עד כמה טוב זה מ1 עד אורגזמה?״ שאלתי בסקרנות וציפייה

״אורגזמה, מאה אחוז״ פערתי את עיניי ״יותר טוב מאורגזמה איתי?״ אם כן, אני איעלב, אבל בסדר. ״לא, שום דבר לא יותר טוב מלהיות איתך, בכל מובן״ הוא נישק את הלחי שלי ומשך את הכיסא בשבילי כדי שאשב. ״תודה״ הסמקתי מהמחווה הקטנה, שאני רגילה אליה, אבל עדיין זה מפתיע אותי כל פעם מחדש.