קמתי עם כאבי ראש הסתכלתי לכל הכיוונים, איפה אני איך הגעתי לפה ''התעוררת אני רואה'' התקרב אליי מישהו חתיך כמעט עצרתי את הנשימה, הוא יכול להרוג אותי עם היופי הזה ''איפה אני?" הוא התחיל לצחוק ''ברוך הבא לעולם שלי אני השולט כאן תקראי לי ג'ימין'' ובין רג...
מקווה שתאהבו את הפרק נקודת מבט ה\ש ניסיתי להלחם בזה וזה כאב מאוד כאב. הראש שלי כאב והתחלתי לצרוח. ג'ימין שמע אותי. ''ה\ש מה קרה? זה השד?'' בקושי יכולתי לומר משהו. ''את יכולה להלחם בזה תנשמי עמוק 1...2...3...'' עשיתי לפי מה שהוא אמר ואז.. העיניים שלי זרחו באדום חזק לא מעניין אותי כלום. ''ה...ש?'' העפתי את ג'ימין לאחור והוא עף ממש רחוק כל שאר הממברים היו בהלם. הם ניסו לעצור אותי אבל העפתי אותם אחד אחד ובאתי להתקרב ליאונג'ון שהיה לו חיוך גדול על הפנים. ''שמח שהחלטת לחשוב בהגיון'' חייכתי אליו. נתתי לו בוקס לבטן והוא עף אחורה התקרבתי אליו והוא היה בהלם, שמתי את ידי על ראשו והעיניים שלי זהרו בכחול חזק, הוא נרדם. ''ה\ש הכל בסדר?'' ג'ימין התקרב הסתכלתי עליו נראה רגיל מה שעשיתי לו היה אמור לעמעם אותו. ''כן אני בסדר הייתי צריכה לעשות הצגה קטנה סליחה'' חייכתי אליו בבושה הוא היה נראה מבולבל. יאונג'ון התעורר, הממברים באו לידו לבדוק אותו. ''תגידו לי שהשד יצא ממנו'' אמר סובין יאונג'ון קם. ''איפה אני?מה קורה פה'' הוא הסתכל לכיווני. ''מי את?'' ''יאונג'ון אתה בסדר אתה יודע מי אתה?'' אמר קאי בוכה ''אני בסדר קאי'' ''הוא לא יודע מי אני כי הוא לא זוכר מה קרה לפני כמה ימים'' אמרתי להם ''למה את מתכוונת'' אמר ג'ימין ''כנראה השד שהשתלט עליו עמעם לו את החשיבה כך שהוא לא ידע מה הוא עושה'' אמרתי ''זה קרה גם לי'' אמר ג'ימין ''יכולתי להרוג את הממברים, את ה\ש...'' הוא השפיל את ראשו ''עכשיו הכל בסדר השד יצא ממנו לגמרי'' התחלנו לצחוק ואחרי שסידרנו את העניינים עם אנייפן וסטריי קידס שמסתבר שיאונג'ון הטיל עליהם כישוף כדי שיבואו הכל הסתדר. ווג'ין התנצל לה\ש על איך שהוא התנהג וגם סטריי קידס התנצלו. חזרנו הביתה אני מבינה שזה הבית שלי עכשיו. ''אז ה\ש אני יודע זה קצת מוזר אבל כששאלתי אותך את היית בקומה'' רגע אין מצב, ראיתי את כל הממברים האחרים מחייכים וכבר עומדים שם בהלם. ג'ימין קרע ברך מולי ''ה\ש ש\מ(שם משפחה) התתחתני איתי?'' קפצתי מהתרגשות זה היה החלום שלי. ''כן כן כן ועוד איזה כן'' קפצתי עליו וחיבקתי אותו הוא חיבק אותי חזרה הסתכלי עליו ונישקתי אותו כל הממברים צרחו. ''כן זה ג'ימין שלנו וואואווווו'' צחקנו כולם. יום למחרת זה הגיע יום ההולדת שלי אני בת 19. ''אני לא מאמין שהתינוקי שלנו מתחתן'' ג'ין בכה. יצאתי מהחדר עם השמלה(ברור שהיא סגולה) אני לא מאמינה אני מתחתנת עם ג'ימין.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הגעתי בחופה אל ג'ימין הכל היה נראה הר כל כך כולם באו רק המשפחה שלי לא וזה גרם לי להיות עצובה. עליתי לבמה הזו וג'ימין עמד מולי עשינו חתונה יהודית לכל דבר(אין לי כח לפרט אני עוד לא יודעת בדיוק מה יש אני יודעת שבירת כוס יין מקודשת וכולי תתמודדו😅) פתאום ג'ימין החל להשתנות הכנפיים שלו נעלמו העיניים שלו חזרו להיות שחורות והוא הסתכל עליי בחיוך. גם העיניים שלי חזרו לצבע המקורי שלהן והרגשתי רגיל. ''זהו הם כבר לא עם כוחות על טבעיים יותר'' נאמג'ון בכה ואנחנו חייכנו משמחה זהו אנחנו רגילים. הסתיימה החופה והחתונה הייתה מצחיקה, הובי ויונגי השתקרו והחלו לרקוד יחד נאמג'ון וג'ין בכו כל הזמן מחובקים(קשה להם שג'ימין התחתן) וטאהיונג וג'ונגקוק אני צריכה להגיד בכלל? טאהיונג הציע לג'ונגקוק נישואין וכמובן שהוא הסכים. החתונה נגמרה וחזרנו הביתה לבית חדש לבד(נראה לכם נשאר עם הממברים?) הגענו הביתה והלכנו לישון(אל תצפו לכלום אין סיוכי שאני כותבת את זה דמיינו לבד😑) עברה כמעט שנה ישבתי במרפסת חושבת קצת וואו כל זה קרה לפני חצי שנה בערך ורק בגלל המסיבה. מעניין מה עם ליאה חברה שלי. ציירתי ציור חדש (כן עדיין אני מציירת ציורים שמראים את העתיד או את הגורל שלי) חייכתי כשהסתכלתי על הציור. ''ה\ש את בסדר? מה את מחייכת ככה תראי לי'' הסתרתי את הציור ממנו. ''אין סיכוי שאני מראה לך'' הוא ניסה לקחת לי את הציור לבסוף הוא הצליח. הוא חייך וחיבק אותי ''זו הדרך שלך להגיד לי את זה?'' הנהנתי לו וחייכתי. עברה שנה וחצי יש לנו תינוק בן חודש וקוראים לו יונתן, הממברים ביקרו אותנו ואהבו תמיד לשחק עם יונתן. נאמג'ין התחתנו כבר לפני חצי שנה טאהקוק כבר לפני כמעט שנה. וסופ הובי פוחד עוד להציע מקווה שזה יקרה בקרוב. ביטיאס בעולם האמיתי ממשיכים ואף אחד לא יודע שג'ימין נשוי. ואני רק לפעמים מתגעגעת הביתה אבל טוב לי פה. וכן אני שמחה שאני ככה כי אני אוהבת את עצמי. שנה וחצי אחר כך נקודת מבט ??? הגעתי לאוניברסיטה שתמיד רציתי להיות בה אוניברסיטת סיאול. הייתי בחילופי תלמידים מאוניברסיטה בישראל לקוריאה. הסתכלתי על המקום הענקי הזה, החלטתי ללכת כמו אחותי הגדולה, אני לא דיברתי איתה כבר 3 שנים היא נתקה איתי קשר ומאז אני בסדר. ''לילי נו בואי כבר'' חברה שלי קראה כן השם שלי זה לילי ואני אחות של ה\ש. וזה הסיפור שלי...
כן כן הגענו לסוף ויש המשך😈😈 כן קצת מהרתי כבר אין מה למשוך את הסיפור.💜💜
