My Devil

פרק 22

''מה?!" צרחנו אני וה/ש

''כן אני וג'ונגקוק אחים שלכן ג'ונגקוק לא זוכר את זה''

''אבל אנחנו אפילו לא דומים'' אמרתי

''גם אני ואת לא דומות''

''כן חלק מהדבר הזה של המשפחה זה שלא יראו דומה'' ווג'ין אמר.

''שחושבים על זה אני תמיד מתנהגת כמו ג'ונגקוק'' אמרה ה/ש.

עדיין הייתי בהלם.

''אני הייתי מאוהבת באח שלי??!!" ה/ש צחקה

''לא בדיוק, עובדה שרצית שהוא יהיה עם וי ובואי אח שלנו חתיך'' אמרה ה/ש והתפוצצה מצחוק.

''רגע אז ג'ונגקוק לא יודע שאנחנו אחים?"

''לא הוא לא זוכר, זו הבעיה האמת אני וג'ונגקוק תאומים לא זהים, זה למה שנינו קוריאנים''

זה עדיין מוזר לי כל הזמן הזה התלהבתי על ג'ונגקוק רציתי לפגוש אותו ובסוף אני מגלה שהוא אח שלי?

''אבל ההורים האמיתיים שלנו?"

הנה משהו שלא גילינו עלינו, אני וה/ש מאומצות.

''הם נעלמו לא יודעים כרגע איפה הם''

השפלנו ראש.

התחלתי לבכות.

''הי הי לילי הכל בסדר'' אמר ווג'ין

''אני פשוט לא מאמינה שאתה וג'ונגקוק אחים שלנו'' הוא חייך וחיבק אותי ואת ה/ש.

''אבל למה התנהגת ככה לה/ש לפני 3 שנים?''

''באותו זמן לא זכרתי או ידעתי שהיא אחותי וגם את, רק השנה לפני כמה ימים גיליתי''

''הגעתי לפה לפני כמה ימים'' אמרתי

''יש סיכוי שמתי שהגעת זה גרם לו להזכר, אבל מעניין למה ג'ונגקוק לא?"

''משהו לא נותן לו להזכר''

''אז בינתיים אפשר לדעת למה אנחנו כאן?" שאלה ה/ש

''כן לקחתי אתכן בגלל שאתן צריכות להתרחק מהם, ראיתי מה היה עם ג'ונגקוק הוא נהפך לאחד מהם והאמת ה/ש שגם את''

ה/ש השפילה ראש.

''למה אתה מתכוון? היא סיפרה לי שלג'ימין כבר אין כוחות''

''הוא ביקש אותם בחזרה ואני... הפכתי גם לשדה'' אמרה ה/ש.

''אבל הם שותים ממך את הדם'' היא הנהנה

''כי אני עדיין האחת, ג'ונגקוק כבר מזמן לא כנראה בגלל זה הוא לא זוכר אותנו'' ווג'ין הנהן

''נכון חזרו לי החיזיונות רק לאחרונה זה רק עניין של זמן עד ששל ג'ונגקוק יחזור''

''אז איך נוכל לעשות את זה?" שאלתי

''אין לי מושג האמת צריך רק לחכות''

''אז אתה מצפה ממני להתרחק מבעלי? מהילד שלי?!'' ה/ש אמרה, ראיתי דמעות בעיניים שלה.

''לצערי כן בקצב הזה הם ימשיכו שוב ושוב עד שאת תהפכי כמו ג'ונגקוק ותשכחי מאיתנו''

אמר ווג'ין ויצא מהחדר.

לאחר שהוא התרחק מאט אמרתי לה/ש.

''ה/ש נראה לי אנחנו צריכות לחזור'' היא הנהנה.

היה חלון בחדר והסתכלתי החוצה האחוזה היתה גבוהה מאוד.

''אומנם ווג'ין מנסה לעזור, אבל הוא לפני כמה זמן נתן אותך לחברים שלו, אני עדיין לא סומכת עליו אחרי מה שסיפרת לי, עכשיו איך יוצאים מפה החלון גבוה מדיי''

''האמת היא שאחרי שהפכתי לשדה אממ... צמחו לי כנפיים'' ה/ש חייכה במבוכה.

''ועכשיו התכוונת לומר לי את זה?" אמרתי.

''מה את רוצה יש לי פחד גבהים''

ה/ש התרוממה מהמיטה ושחררה כנפיים

''וואו זה ממש מגניב'' התפעלתי הכנפיים היו עשויות מנוצות שחורות והיו נגיעות של סגול תכלת בהם.

ה/ש החזיקה בי מקדימה ועלתה על החלון.

''מוכנה?"

''מוכנה'' היא קפצה מהחלון והכנפיים התרוממו והיא החלה לעוף.

''אמא זה כל כך מפחיד ומגניב ביחד'' המשכנו לעוף עד שהגענו יחסית רחוק משם ונפלנו ביער.

''יכולת לתכנן נחיתה יותר נוחה מזו?" קמתי והחזקתי את היד משפשפת בכאב.

''סליחה אני עוד חדשה בזה''

התחלנו ללכת ולא ידענו לאן.

''את כאן 3 שנים ולא יודעת איך ללכת פה?"

''סליחה ש3 שנים לא נתנו לי לצאת מהאחוזה'' לא נתנו לה לצאת?

המשכנו ללכת ושמענו רעש.

''מי זה?" שאלה ה/ש

''ה/ש?" שמעתי קול מוכר

''יאונג'ון?"

מקווה שנהנתן עד לפרק הבא 💜