My Devil

פרק 26

הנשיכה הייתה כואבת השד שלה נשך אותי.
ג'ונגקוק ניסה לבוא לעזור.
''לא אל תבוא הוא ינשך גם אותך'' אבל הוא לא הקשיב לי ה/ש(השד) תפס אותו ונשך אותו.
פתאום ה/ש התחילה להאבק והחזיקה את החזה משהו שחור החל לצאת ממנה לאט, בסופו של דבר זה יצא.
הוא היה נראה ממש כמו ה/ש רק שעיניו היו אדומות והמסביב שחור שיערו היה קצר בצבעי אדום שחור ויצאו ממנו כנפיים שחורות אדומות גדולות.
הוא חייך בערמומיות וצחק.
הוא החל להתקרב אלינו.
''עכשיו אני יכול להרוג אתכם אני לא צריך את ה/ש יותר'' הוא ניסה לבעוט בה/ש ברגל אבל בדיוק שהוא בעט כאב לו.
נקודת מבט שד
מה זה למה כואב לי ברגל בדיוק שנתתי לה בעיטה.
אוי לא רק לא זה.
הגופים שלנו מחוברים, הרמתי את ה/ש.
''אני עוד אחזור בקרוב לסיים את זה'' והלכתי.
נקודת מבט לילי
אוי לא הוא לוקח את ה/ש איתו ''תעזוב אותה'' הוא נעלם.
שמעתי בכיות של יונתן.
''אני רוצה את אמא'' התקרבתי אליו וחיבקתי אותו.
''אל תדאג אנחנו נביא את אמא''
נקודת מבט שד
מצאתי מקום מחבוא בבית ישן ושמתי את ה/ש במיטה, רק זה חסר לי שהם ידעו בה ואז אני לא אהיה כאן יותר היא לא התעוררה וכנראה לא תתעורר בזמן הקרוב היא נכנסה לקומה.
''ה/ש תודה לך חבל רק שלא יכולנו להיות אחים אמיתיים מאז שנולדת אם לא היית הורגת אותי בבטן של אמא זה לא היה קורה''
נקודת מבט ה/ש
שוב נכנסתי לקומה ואני שומעת הכל למה השד הזה מתכוון בכך שיכולנו להיות אחים? היה אמור להיות לי תאום?.
נקודת מבט לילי
הלילה הוא ליל הדם אני צריכה להתארגן כבר.
השעה 23:49 הגיעה בינתיים ואנחנו מחכים ווג'ין הגיע להסתכל ורצתי לחבק אותו ''היי הכל יהיה בסדר נמצא אותה''
השעה 23:58 כולם הגיעו מסביב לדבר הזה ושמו את היד שם היו שם אנייפן ביטיאס טיאקסטי וסטריי קידס.
''שלום לכם ציידים יקרים בעוד שתי דקות יחל ליל הדם כולם בבקשה חוץ מהאחת להתקדם לכיוון השולחן''
הגיע הקטע המלחיץ
הם הניחו את ידיהם על השולחן לפי מה שה/ש אמרה לי דוקר אותם משהו
''עכשיו האחת תבוא לשולחן ותניח את ידה'', התקרבתי לכיוון השולחן והרגשתי דקירה זה כואב יותר ממה שה/ש אמרה.
''עכשיו כל הממברים צריכים לסגור את עניהם עד סיום ה10 דקות ולתת ללילי את ההזדמנות לברוח''
כולם סגרו עיניים והתחלתי לברוח אבל לאן אני אגיע?
רצתי הרבה זמן וחיפשתי מקום מחבוא ראיתי כמו בית קטן כזה ונכנסתי אליו לבנתיים.
''העשר דקות נגמרו ציידים אתם יכולים לצאת לחפש''
שמעתי אותם רצים בכל מקום נחושים למצוא אותי עברו חמש דקות בינתיים אף אחד לא קרוב נכנסתי לתוך ארון שהיה בבית ונשארתי בפנים.
שמעתי את הדלת נפתחת בחריקה אוי לא מישהו נכנס בבקשה שלא ידע שאני כאן.
שמתי יד על הפה וניסיתי כמה שפחות לנשום, הצעדים התקרבו לכיוון החדר בו הייתי והצעדים התקרבו אל הארון.
לא לא הגיוני שהוא…
הדלת של הארון נפתחה.
''מצאתי'' לא לא מי שמצא אותי זה..
''סובין?!"
מקווה שנהנתן עד לפרק הבא 💜