שומר הראש שלי

פרק 1

אין כמו ההרגשה של להיכנס למיטה אחרי יום ארוך,
עם מצעים נקיים וחדר מסודר.
סוף סוף קצת שקט, שלווה.
אבל תחושת השלווה נעלמה מהר מאוד ברגע שאמא שלי
פתחה את דלת חדרי ואמרה
״ריף, בואי לסלון אני ואבא צריכים לדבר איתך״.
ירדתי במדרגות לסלון, שם ראיתי את השומרים האהובים עליי, החברים הכי טובים שלי בעצם, סער וכפיר.
התיישבתי מול אבא על הספה , ״ריף, כמו שאת יודעת יש בעיות עם המאפיה הטורקית״
"לא ידעתי״
"אני ואמא צריכים לטוס לטורקיה לסדר כמה עניינים״
״לכמה זמן?״ שאלתי , שוב הם טסים.
״חמישה חודשים״ אימי ענתה במקומו והשפילה את ראשה.
חמישה חודשים? זה הכי הרבה זמן עד עכשיו.
״טוב תהנו, תשאירו אותי לבד״ לא נראה לי שבאמת אכפת להם,
הם תמיד עושים את זה, אבא שלי, ראש המאפיה הרוסית ,
מאוד מגונן ובגלל זה החליט להוציא אותי מהבית ספר הציבורי שהייתי מפני שהמאפיה הטורקית שלחה חיילים שיפגעו בי.
כל הבית ספר גילה שאני קשורה למאפיה ועשו עליי חרם.
ככה שיוצא מצב, שאני תמיד לבד, רק עם סער וכפיר.
״ריף, אל תעשי לנו את זה, זה לא אשמתו של אבא, זו העבודה שלו״ אימי העירה.
״אוקיי אבל מה אני אשמה בזה?״ יריתי חזרה.
״אנחנו לא משאירים אותך לבד, חוץ מסער וכפיר ,
וכל שאר השומרים באחוזה, החלטתי להביא לך שומר ראש פרטי, מכיוון שנהיה רחוקים זמן רב״ אבי הכריז והתבוננתי בתדהמה,
שומר ראש פרטי? לא נחוץ, גם ככה כל הבית שומרים,
כל מקום שאני הולכת אליו יש שומרים.
״מי זה?״ שאלתי
״קוראים לו זיו, הוא חייל שלי שנמצא במיאמי,
אני סומך עליו עם החיים שלי, ואת החיים שלי, לכן הוא יהיה צמוד אלייך לכל מקום שתלכי, ישמור על הנסיכה שלי״ אבי חייך.
״זיו מגיע?!״ סער קפץ וחייך ואני לא הבנתי מה קורה בכלל.
״תירגע חבוב, כן החבר הכי טוב שלך חוזר, מתרגש?״ אמר אבי בזלזול.
״כן! אתה הפרדת אותנו באכזריות!!״ סער אמר בצחוק.
״אויש תירגע״ אבי גלגל עיניים והתקדם אליי.
״אני מאוד מעריכה את הדאגה, אבל אני אהיה בסדר גם בלי הזיו הזה״ אמרתי בטון מזלזל מעט.
״אני חייב לזוז ריף, פשוט, תסמכי עליי בסדר, ניפרד מחר בבוקר״ חיבק אותי ואז יצא מהחדר ואימי ישר אחריו, כמו כלבלב, אני שונאת את זה שהוא מסובב אותה על האצבע הקטנה שלו.
נשכבתי על הספה וטמנתי את הראש בכרית, ואז פשוט צרחתי,
נורא משחרר למי שלא ידע עד עכשיו.
התהפכתי לשכב על גבי ובהיתי בתקרה.
״ריף?״ קולו של כפיר נשמע מהמטבח,
״מה?״
״את רוצה שוקו ?״ הציע
״אני אשמח״ עניתי בטון עצוב .
הרגשתי שקע בספה לידי והרמתי את ראשי כדי
לפגוש את פניו של סער.
״את יודעת שהוא עושה את זה מדאגה נכון?״ חייך חיוך עדין ומרגיע.
״טוב אבל זה לא עוזר , אני מרגישה בכלא״ שילבתי ידיים ועצמתי את עיניי.
״לפחות בכלא הזה יש בריכה״ צחק אבל אני לא, אותי זה לא הצחיק אפילו קצת.
״אתה מבין שבגללו אני אשאר לבד כל החיים?״ התרוממתי בדרמטיות והתיישבתי.
״לא נכון, את לא לבד, יש לך אותי , את כפיר, את אחותך , ועוד מעט את בת 18 , את תוכלי לעזוב את הבית ״ זה אמור לשמח אותי, אבל המחשבה על לעזוב את הבית מפחידה אותי בטירוף, אז בחרתי להתעלם.
למזלי, כפיר הגיע עם השוקו שלי וישבנו בסלון לראות סדרה.
לאחר חצי שעה בערך הטלפון שלי צלצל וראיתי שזו דריה, אחותי הגדולה.
״הייייי״ עניתי לטלפון
״היוש, מה קורה?״ שאלה
״בסדר מה איתך״ אוף , אני מתגעגעת אליה (התראינו אתמול)
״אחלה, באלך לבוא אליי? שחר הזמין כמה חברים וחשבתי שתבואי , נראה סרט או משהו״ הציעה בהתלהבות.
שחר זה בעלה , היא פגשה אותו כשהייתה בת 14 וברגע שהפכה להיות בת 18 הם התחתנו והיא עברה לגור איתו באחוזה שלהם, כי איכשהו, מכל האנשים, היא נהייתה עם הקונסיליירי של המאפיה האיטלקית, למרות שקודם לתפקיד הזה רק כשהיה בן 19 .
אני ישר קפצתי על ההזדמנות, כל דבר כדי לברוח מהבית הזה.
״ברור, עכשיו מתארגנת״ קפצתי מהספה.
״סבבה, שולחת את איליי לאסוף אותך״ ניתקה את הטלפון.
איליי זה אחד החיילים הבכירים ביותר במאפיה האיטלקית, אנחנו חברים נורא טובים שלהם אם לא הבנתם, הם כולם היו באיזה מחנה אימונים ביחד כשהיו נערים.
רצתי לחדרי להתארגן , לבשתי פיג׳מה חמודה קצרה של הלו קיטי, וירדתי במהירות במדרגות.
״לאן את הולכת? ״ כפיר שאל בזמן שהוא וסער ראו סדרה בסלון.
״למאפיה המתחרה שלכם ״ גיחכתי לעצמי.
״מה?!״ הם שניהם קפצו וסער ישר קרא באוזניה שלהם, ״כל החיילים אני חוזר כל החיילים להתייצב ב-״ הוא צעק
״לא לא !!!!! תבטל תבטל!!!!״ נבהלתי,
שכחתי שאי אפשר לצחוק על דברים כאלה .
״מצטער, התראת שווא , כל החיילים קבלו ביטול״ אמר בפרצוף עצבני.
״לאן את הולכת מפגרת???״ כפיר התעצבן.
״לבית של גיא!!״ הבוס מאפיה האיטלקית.
״אה אז אנחנו באים גם״ סער אמר ואיכשהו לא כעס יותר.
״מה אתם קשורים״ הרמתי גבה
״הוא הזמין אותנו גם ככה , אז נגיע מוקדם יותר״ כפיר אמר והתרומם לעמוד.
יצאנו מהבית ואיליי כבר היה בחוץ , חיכה לנו במכונית.
נכנסנו והם כולם שמחו לראות אחד את השני ואז איליי שאל, ״ זה נכון מה ששמעתי?״ , ״מה שמעת?״ כפיר שאל
״שמביאים לך שומר ראש פרטי ממיאמי״
״כן!׳ וואי איזה עצבים אתה לא מבין בכלל״ גילגלתי עיניים ,
״אתה יודע את מי אבא שלה מביא?״ סער חייך , ״את זיו!״ , ״מה?!״ איליי עצר את המכונית בפתאומיות , פתאום הם שמחים ומתרגשים ואני באמת לא מבינה ,
מה ההייפ הגדול על הזיו הזה?
הגענו לאחוזה של האיטלקים , וישר רצתי להביא חיבוק לדריה .
החלטנו להישאר לשבת עם הבנים בסלון ,
כי הם הזמינו פיצה ורצינו גם...
דיברנו וצחקנו , חוץ מגיא שהיה נראה ממש עצבני היום.
ואז הייתה דפיקה בדלת , ״סוף סוף! אני גווע״ סער אמר ,
באתי לקום לפתוח את הדלת אבל הוא שם יד ודחף אותי חזרה לשבת , ״מה הקטע?״ התעצבנתי, ״ממתי את פותחת דלתות? זה מסוכן אנחנו בשטח אוייב״.
״אחי , מה שטח אוייב אתה פה כל יום״ שחר טען.
״הכל מסוכן לריף״ סער קם לדלת מחוייך אבל כשפתח אותה החיוך שלו נפל.
״היי אחי״ נשמע קול לא מוכר .
כל הבנים התיישרו במקומם והסתכלו אחד על השני.
משום מקום סער חייך וקפץ על הבחור ,
״זיו!״ ואז כל הבנים רצו אליו.
זיו? כלומר השומר ראש החדש שלי?