שומר הראש שלי

פרק 3

זיו היה נורא חסר סבלנות בחנות,
מוציא את כל הכיף מהקניות.
ואני *מאוד* אוהבת קניות.
״מה אתה אומר על זו?״ החזקתי שמלה ורודה ארוכה כזו עם שסע בירך.
הוא משך בכתפיו וחזר לבחון את הסביבה.
נאנחתי בגלגול עיניים וחזרתי לחפש שמלות.
יש נשף שבוע הבא שמכריחים אותי ללכת אליו
כדי לייצג את המאפיה ׳בכבוד׳.
פעם היו שולחים את דריה לעשות את זה אבל השנה היא עברה לגור עם שחר והפכה להיות חלק מהמאפיה האיטלקית,
אז עכשיו, אני היחידה שיכולה ללכת, לעזאזל.
אני ממשיכה להסתובב בחנות, חלק מהשמלות כאן באמת יפות, פשוט חלק לא יושבות על גופי בצורה מחמיאה,
לחלקן יש צבע מוזר, גזרה מוזרה,
ואני לא מצליחה למצוא שמלה נורמלית.
״אולי זו?״ הציעה המוכרת המתוקה שבאמת נתנה את כל ליבה בנסיונות לעזור למצוא לי שמלה .
הבטתי בשמלה הירוקה שהחזיקה והיא הייתה יפהייפה,
אבל הגוון לא.
״מה הסיכויים שיש לך אותה בצבע אחר?״
שאלתי חסרת כל תקווה כבר.
״יש בכחול ואדום!״
״ברוך ה , את יכולה להביא לי למדוד ?״ חייכתי בנימוס.
״בשמחה״ הלכה להביא את שתי השמלות והובילה אותי לתאי המדידה.
בהתחלה מדדתי את השמלה הכחולה, היא הייתה מהממת בטירוף, יצאתי מהתא וראיתי את זיו נשען על הקיר ונמצא בטלפון,
הוא הרים את ראשו שהרגיש את מבטי עליו,
״איך השמלה?״ שאלתי .
הוא רק הנהן וחזר לטלפון.
״אבל מה אתה חושב לקחת אותה או לא״
״תקחי אותה״ אמר בלי אפילו להסתכל עליי.
וואי איזה עצבים, אם אמא שלי הייתה כאן זה היה נגמר הרבה יותר מהר, מי חשב שזה רעיון טוב לשלוח אותי לקנות שמלה לנשף לבד? אה כן, כפיר.
חזרתי לתא מדידה והחלפתי לשמלה האדומה, וברגע שמדדתי אותה ידעתי שזו השמלה, אין אופציה אחרת.
יצאתי מהתא מדידה לנסות להוציא מחמאה לפחות מזיו,
משהו, שאני אדע שזה לא רק בראש שלי.
כחכחתי בגרוני כי הוא עדיין בוהה בטלפון , מבטו נעצר עליי,
פשוט הסתכל ולא אמר כלום, וזה קצת הלחיץ אותי.
״מה אתה חושב?״ עשיתי סיבוב קטן.
זיו שתק והסתכל עליי, מבטו היה שונה מהרגיל, עדין יותר,
חשבתי שלא יאמר דבר ,
אך שהתכוונתי להיכנס אל תא המדידה שוב, ״היא יפה, כדאי לך לקנות אותה״ המשיך להביט בי.
שתקתי, הוא מתנהג מוזר, זיו כץ הרגע החמיא לי?
כאילו לא לי, לשמלה , אבל עדיין.
זה אותו עיקרון, תפסיקו.
״כן.. אני אקנה אותה ״ עניתי בקול שקט.
הוא הנהן והוציא את כרטיס האשראי של המאפיה,
״ אחכה לך בקופה״ אמר והלך לשלם על השמלה היפהפייה שאני קונה.
האמת? אני מרוצה מהשמלה, אבל אני קצת יותר בהלם מזה שזיו יודע להגיד משהו שהוא לא ׳אלה ההוראות׳ .

___________________________________

השעה כבר די מאוחרת, אני יושבת עם ברכיי מחובקות לחזה
בשולחן מול המחשב שלי, מתלבטת אם לוותר על המחקר שאני עושה וללכת לישון או לרדת למטה לסלון להכין קפה .

אתם מכירים את המשפט הסקרנות הרגה את החתול?
אז במקרה הזה אני החתול, והסקרנות לדעת דברים על זיו הורגת אותי.
אני לא יודעת עליו כלום! זה נשמע לכם הגיוני?
אבא שלי פשוט הביא אדם זר, לבית שלנו,
כדי לשמור עליי, אני משתגעת.
אני בן אדם שחייב לדעת הכל על כולם, המוטו שלי בחיים זה ׳ידע זה כוח׳ ואני דוגלת במשפט הזה מאוד.
לכן, התחלתי לחקור על זיו.
אני יודעת שסער וכפיר לא יספרו לי כלום, אז אם הם לא יספרו לי כלום, גוגל יספר לי.
כרגע כל מה שמצאתי עליו זה תמונה שלו באיזה אתר של קבוצת כדורגל כשהיה בן 11, ואת העובדה שהוא קשור איכשהו למישהו בשם תומר רומנוב .
כתבתי את השם הזה על פתק ושמתי במגירה של השולחן, כל רמז קטן יעזור.
עכשיו הגיע הזמן לקחת הפסקת קפה.
יצאתי מחדרי וסגרתי את הדלת כמובן, שלא יכנסו אורחים לא רצויים , אחמ אחמ זיו כץ , סער אילוז וכפיר חממי.
ירדתי במדרגות וכרגיל הם ישבו בסלון ושיחקו פלייסטיישן,
משום מה גם שחר ואיליי כאן.
ניגשתי למטבח והתחלתי להכין קפה, וכמובן לקחתי 2 עוגיות שהכנתי מבעוד מועד , שזה בעצם אומר היום בצהריים..
״ריף, אפשר עוגיה?״ איליי ביקש.
את איליי אני דווקא אוהבת שתדעו, הוא גם חמוד, שחר בסדר, לא מזיק.
לקחתי מהצנצנת כמה עוגיות כי ידעתי שהם כולם יבקשו והנחתי בצלחת.
״קחו״ הנחתי את הצלחת על השולחן בסלון והחלטתי לנסות לאסוף קצת מידע, אבל אני צריכה להעיף מפה את זיו.
עליתי לחדרי, דפקתי צרחה וירדתי בריצה במדרגות,
הם כולם קפצו וזיו נעמד מולי , ״מה קרה?!״ , ״ג׳וק!!!! ענקי!!!!! זיו בבקשה תהרוג אותו!!״ צעקתי ועשיתי את עצמי בוכה.
״את רצינית?״ עיניו שידרו עצבים, לא מפתיע.
״נו בבקשה!!!״ צעקתי , הוא נאנח ועלה במדרגות עם כפכף של סער.
חיכיתי שיעלה עד הסוף ואז רצתי ונעמדתי מולם.
״טוב שפכו את כל המידע שיש לכם על זיו עכשיו זריז לפני שהוא יחזור״ אמרתי וקפצתי במקום.
הם כולם הסתכלו עליי, ואז אחד על השני, ואז , בלי בושה,
פשוט החלו לצחוק.
״ממש לא״ שחר אמר , קבלו ביטול אני שונאת אותו.
״מה אבל למה??״ הסתכלתי כל שנייה למדרגות לשמוע מתי הוא חוזר.
״כי ככה זה לא עניינך״ כפיר אמר.
״סער תגבה אותי״ אמרתי והבטתי בו עם תקווה.
״מצטער ריף, לא יכול הפעם״ הרים את ידיו כהגנה.
״נו ריף איפה הג׳וק?״ זיו צעק מחדרי.
״אתה לא רואה אותו?״ צעקתי חזרה
״נו בבקשה״ לחשתי לבנים הדפוקים שיושבים אצלי בסלון.
הם הנידו בראשם ואני עליתי לחדר בעצבים.
נכנסתי והתיישבתי על המיטה.
״איפה הוא?״ זיו שאל, ״מי?״ עניתי מבולבלת.
״הג׳וק מפגרת״ מה? אהה
״אה כנראה הוא הלך, בסדר הכל טוב״
נשכבתי במיטה והתכסתי.
זיו גילגל את עיניו , יצא וסגר את דלת חדרי .
עכשיו גם שכחתי את הקפה במטבח וגם אין לי מידע חדש.
משהו מרגיש לי ממש לא בסדר עם זיו.
מרגיש לי שזה פשוט לא צירוף מקרים שדווקא הוא נבחר להיות שומר הראש שלי.
הרי, הוא במיאמי כבר כמעט שלוש שנים, אבא שלי בחיים לא דיבר עליו, סער וכפיר הזכירו את השם שלו אולי כמה פעמים בודדות.
למה פתאום הם כולם מתלהבים ממנו ואבא שלי סומך עליו עם החיים שלי?
משהו מסריח כאן, ואני הולכת לגלות מי זה לעזאזל זיו כץ.

היושש, מקווה שאהבתם את הפרק, אשמח לשמוע דעות🩵