שומר הראש שלי

פרק 5

אני לא מסוגלת לסבול את השיעמום הזה יותר.
עברנו רק 3 יהלומים ובזבזנו עליהם חצי שעה! חצי שעה!!
למה אי אפשר לתקתק את זה וללכת הביתה.
סער אמר לי לחכות ליהלום השישי, הוא אחד לפני אחרון וככה זה יראה שווה, אבל גם לא הכי יקר.
הוא אמר שבכל מקרה אנחנו נמכור אותו אחר כך אז זה לא באמת משנה.
הדבר היחיד שחשבתי עליו מאז שהתחילה המכירה , זה מה זיו רצה לשאול אותי.
כאילו, יש כל כך הרבה אפשרויות.
מדובר פה על זיו, אני בחיים לא יודעת על מה הוא חושב.
״עכשיו אנחנו נצא להפסקת התרעננות קצרה וניפגש פה עוד חצי שעה״ המנחה של האירוע הכריז.
חצי אולם קמו במהירות ויצאנו מהמבנה לנשום אוויר.
כפיר ברח לבר לקחת עוד שתייה , סער יצא החוצה לענות לשיחות, ויולי לא הגיעה בכלל! היא פשוט נטשה אותי לגמרי לבדי.
הטלפון של זיו לא הפסיק לצלצל, שלחו לו מלא הודעות.
״אולי תענה כבר, זה משגע אותי״ התעצבנתי ופניתי אליו
״זה לא חשוב״ הגיב חזרה ושמר על הבעת פנים קשוחה.
גלגלתי עיניים וקמתי מהמקום, אני צריכה לנשום אוויר.
״לאן זה?״ זיו קם מיד אחרי ותפס את ידי.
״לצאת לנשום אוויר״ אמרתי באדישות.
״מסוכן בחוץ״ אה באמת?
״בשביל זה יש אותך לא?״ התקדמתי לכיוון היציאה וזיו אחריי, כמו תמיד.
כשיצאנו ראינו המון אנשים בכניסה, במדרגות במבואה, בחצר ,
אפילו מאחורי הבניין.
״זה האוויר שרצית?״ אמר בזלזול.
״אני רעבה , בוא נלך לקנות משהו״
״את רצינית? יש מלא אוכל בפנים״ הצביע על הבניין.
״האוכל הזה מפונפן מדי, בוא נלך לאיזה קיוסק או משהו״
״יש לנו רק 28 דקות״ הוא אמר כשהסתכל על שעון היד שלו.
זאת בעצם הפעם הראשונה ששמתי לב שיש לו שעון,
תמיד היה לו שעון?
״וואו אתה ממש דייקן, רוצה לספור לי גם את השניות?״ אמרתי בציניות.
כתגובה הוא גילגל עיניים , ״טוב בואי, אני אביא את הרכב ״
״לא, בוא נלך ברגל, זה ממש חמש דקות מכאן ואני רוצה לנשום אוויר״ נאנחתי והסתובבתי לכיוון שביל ההליכה של העיר.
״את לא נראית כמו הטיפוס שמעדיף ללכת ברגל״ שוב הוא מזלזל?
״יש הרבה דברים שאתה לא יודע עליי זיו״
אמרתי בעוקצנות.
״מה את אומרת ריף״ חייך חיוך קטן ושילב ידיים.
״פשוט תבוא כבר״ התחלתי ללכת וזיו כמובן אחריי, עדיין מחייך, הוא כל כך מעצבן.
הלכנו אחד לצד השני , בשתיקה.
עד שהצלחנו לדבר היום כל זה הלך לפח כשהמנחה עצר אותו מלשאול אותי את השאלה המפגרת שאני לא מפסיקה לחשוב עליה.
טוב, אני חייבת לשאול אותו משהו, אני עדיין בחקירה.
״מה הפחד הכי גדול שלך?״ אולי זה קיצוני מדי? כן כנראה, לא נורא.
״מה זאת השאלה הזאת?״ הרים גבה.
״מה הבעיה? פשוט תענה״ למה הוא חייב לחקור כל דבר.
״לא יודע, לא מפחד מכלום״ משך בכתפיו.
״שום סיכוי, כולם מפחדים ממשהו״ חייכתי וסובבתי את ראשי הצידה כדי להביט בו.
״לא אני״ הביט בי חזרה.
המשכנו להביט אחד בשני בשתיקה.
״תגידי״ יש, יש סוף סוף.
״כן״
״זה לא מפריע לך, להיות רק עם סער וכפיר כל היום? ״ אוקיי, לא ציפיתי דווקא לשאלה הזו.
״לפעמים, כן.
אבל אין לי כל כך ברירה״ עניתי בכנות.
״לפי מה שאני יודע.. יש דבר כזה שנקרא בית ספר״
״אבא הוציא אותי מבית ספר שנה שעברה, חלק מהילדים גילו שאני בת של בוס מאפיה ועשו עליי חרם.
פעם אחת חיילים מהמאפיה הטורקית הגיעו לכיתה וניסו לפגוע בי, מול כולם.
בלי לחשוב אפילו הוא סגר אותי בבית לשלושה חודשים״ סיפרתי בקצרה, וזה באמת בקצרה.
לקח לו כמה רגעים עד שהגיב ״אם היית יכולה, היית חוזרת לבית ספר?״ שאל
״ברור, בלי להסס אפילו.
זה קשה, להיות לבד אתה יודע.
לא יכולה אפילו לספור את כמות הפעמים שבכיתי בגלל שהרגשתי כל כך- לא משנה״ אני חושפת יותר מדי, זה כבר לא טוב.
אתם מכירים את זה שאתם פשוט מתחילים לשתף בן אדם ולא מסוגלים להפסיק? טוב זה קורה לי עכשיו וזה רע, זה זיו שאני מדברת איתו .
״אני יודע איך זה להרגיש לבד, זה יסתדר תאמיני לי, את לא תיהיי לבד לנצח״ ואז נעצר.
אוי, הגענו לחנות.
״תודה״ חייכתי במבוכה והוא פתח את הדלת וסימן לי להיכנס.
אוקיי... מה אני רוצה לאכול?

——————————————————
הדרך חזרה לאולם האירועים הייתה נורא שקטה, סער וכפיר התקשרו לזיו אלף פעם כי לא מצאו אותנו והם התחרפנו.
התיישבתי במקום וכל הזמן ניסיתי להציץ בטלפון של זיו, הוא התכתב עם מישהו אבל לא הצלחתי לראות מי זה.
פטפטתי קצת עם כפיר, הוא שתה די הרבה ואני לא יודעת איך הוא עדיין מתפקד נורמלי, אם לא הייתי יודעת שהוא שתה הייתי חושבת שהוא בחיים לא נגע באלכוהול.
״בקיצור, מה שאני אומר זה שאם הייתי יכול לבחור חיה כחיית מחמד, זה היה חמוס ״ נשען אחורה בספה ושתה מהבקבוק מים שסער הביא לו.
״אוקיי , למה?״ צחקתי
״כי הוא חמוד! לא הייתה לי בעיה להתכרבל איתו בלילות״ חייך ושמעתי את זיו צוחק לידי.
הוא יודע לצחוק? מפתיע.
המכירה כבר נגמרה ואנחנו מחכים שסער יסיים לסדר פה כמה דברים ואנחנו נזוז הביתה.
אני מתה להתקלח ולהיכנס למיטה, אני גמורה מעייפות.
לפתע סער יצא מאחד המשרדים, נראה עצבני מהרגיל.
״הכל בסדר?״ זיו שאל.
״כן, תשמעו, תזוזו הביתה , אני צריך להישאר פה לסדר עוד כמה דברים וזה יכול לקחת עד הבוקר ״ נאנח .
אוי מסכן.
״אתה רוצה שאני אשאר לעזור?״ כפיר שאל .
״לא זה בסדר, תחזרו הביתה תלכו לישון, מאוחר״ חייך והסתובב חזרה למשרד.
״אוף איזה מסכן, חבל שאנחנו לא יכולים לעזור לו״ אמרתי והסתכלתי על כפיר, כרגע אני לא מעוניינת לדבר עם זיו.
פלטתי קצת יותר מדי, וזה מאוד מסוכן, אני לא יודעת מי הוא בכלל, הוא יכול להשתמש בזה נגדי בכל רגע.
״טוב אני הולך להביא את הרכב, חכו לי מאחורה״ זיו אמר ויצא לחנייה.
״ריף לא יצא לי לשאול אותך, איך זיו? אתם מסתדרים?״ כפיר שאל.
״הוא בסדר, קצת אדיש ומעצבן, אבל דיברנו היום קצת״ הגבתי
״כן אני זוכר איך הוא היה כשרק הכרתי אותו, סער ואני הכרנו בערך חצי שנה, היינו בני 18, וקבענו לשבת בבר.
הוא שאל אותי אם הוא יכול להביא חבר, הסכמתי, ומשם הכל היסטוריה בעצם״ חייך, הווו
״רגע, זיו שנא גם אותך בהתחלה?״ התעניינתי.
״לא, הוא פשוט היה אדיש, מעצבן וקר, היה מייאש לנסות לדבר איתו אבל , בסופו של דבר התחברנו ועכשיו הוא אחד החברים הכי טובים שלי״ הניח את ידו על כתפיי.
״אל תדאגי ריף, אתם בסוף תהיו החברים הכי טובים ואז את תבכי כשהוא יעזוב״ אוי, שכחתי שהוא עוזב בסופו של דבר.
״לא בטוחה, אבל לך תדע ״ חייכתי ומשכתי אותו החוצה.

————————————————-
אחרי המקלחת , סיימתי ארגונים אחרונים, שתיתי כמובן כוס תה ירוק לפני השינה ונכנסתי למיטה.
קראתי קצת מהספר העכשווי שלי, אני בקושי מצליחה לקרוא בזמן האחרון אבל אני משתדלת.
התכוונתי לכבות את האור של מנורת הלילה שלי אבל אז , הטלפון שלי צילצל.
״אבא?״ עניתי לשיחה.
״היי ילדה יפה , מה שלומך?״ מוזר, לא דיברנו שבועיים.
״בסדר, איך אתה?״ החזרתי חזרה כמובן , מנימוס.
״אני בסדר, יש פה בלגן קצת את יודעת, אבל מסדרים את זה .
הנהנתי ואז נזכרתי שהוא לא יכול לראות,
״כן ברור״ מיהרתי להגיב.
״אני חשבתי על זה קצת לאחרונה, ואני מעוניין לרשום אותך לסמסטר הבא בבית הספר״ מה. לעזאזל.
ישר התיישרתי במיטה והתיישבתי.
״אתה רציני או שאתה מותח אותי? כי זה לא אחד באפריל היום״ דפיקות הלב שלי התגברו בקצת.
״מישהו החליט לדבר איתי והוא שכנע אותי שהדבר הכי טוב בשבילך כרגע זה להיות בבית הספר.
זה יהיה בית ספר פרטי, קרוב לבית.
זה לא בסדר מצידי למנוע ממך לרכוש השכלה וכמובן להכיר חברים ״ אני לא מאמינה.
״אבא תודה! מה אני לא מאמינה.
רגע, מי שכנע אותך? סער?״ אני יודעת שסער וכפיר ניסו בעבר אך זה לא הצליח.
״לא״ מה?
״אז מי?״ שאלתי
״זיו״ .
————————————————
היושש, הפרק עלה די מהר, מקווה שאהבתם,
אשמח שתביעו את דעתכם 🤍