שומר הראש שלי

פרק 7

לרוב בני הנוער היום הכי מרגש בשבילם זה חג המולד או היום הראשון של חופשת הקיץ.
אבל בשבילי, היום הכי מרגש זה היום הראשון של בית הספר.
טוב... של הסמסטר השני בכיתה יב , אבל מי סופר.
בית הספר מתחיל בשעה תשע, שעה מאוד נוחה יש לציין.
לבשתי את מדי בית הספר.
חצאית שקיפלתי כי היא לגמרי יותר מדי ארוכה, היא משובצת בצבעי כחול ולבן.
יחד עם חולצה לבנה מכופתרת ועניבה כחולה , תואמת לצבע החצאית.
בגלל שמזג האוויר קר היום בניגוד לימים החמים שעברו עלינו השבוע, לבשתי מעל  החולצה סוודר כחול כהה .
כי גם .. אני רוצה להיראות טוב ביום הראשון.
שמתי קצת קונסילר, סומק , עיגלתי את הריסים וכמובן ליפ גלוס.
לקחתי את התיק בד, שמתי בו את המחשב הנייד שלי, מחברות , עטים ומלא ציוד חמוד שקניתי .
ירדתי במהירות במדרגות ולקחתי בקבוק מים וקצת כסף קטן, לכל מקרה.
הסלון היה ריק, שזה מאוד מוזר מפני שתמיד יש כאן אנשים.
״זיו!!״ קראתי
אני וזיו התחלנו להתקרב בשבוע האחרון, מאז הנשף, יותר קל לדבר איתו לא יודעת להסביר.
אני מקווה שהוא מרגיש אותו דבר, כי הוא מתקשר איתי, כאילו אשכרה פונה אליי גם.
הוא אפילו צוחק לפעמים וסער תמיד בשוק שהוא נפתח יחסית מהר.
״אני כאן , אני כאן״ ירד במדרגות, לבוש במדים הרגילים שלו.
מכנס דגמח שחור, וחולצה שחורה.
כרגיל.
״אנחנו נאחר נו כבר!״ התעצבנתי ומשכתי את ידו לכיוון הדלת.
״בסדר תירגעי״ ושיחרר את ידו מאחיזתי.
שכחתי שאסור לו לגעת בי אלא אם כן זה כדי להגן עליי.
יצאנו והגענו לחנייה , חיפשתי את הרכב של סער ולא מצאתי , גם לא את הרכב של כפיר , והאמת לא רכב שנוכל לנהוג בו.
״לא הבנתי, איך נגיע לבית ספר אם אין לנו איך לנסוע?״ הסתובבתי כדי להביט בזיו.
״על האופנוע שלי״ הגיב באדישות.
״מה? יש לך אופנוע? ממתי?״ שאלתי
״מגיל 16״ השיב כאילו השאלה שלי חסרת פואנטה והייתי אמורה לדעת את זה.
גלגלתי עיניים ואמרתי ״אני ממש לא עולה על אופנוע, זה מסוכן״ שילבתי ידיים.
״את ממש כן עולה על אופנוע, אין דרך אחרת להגיע לבית הספר״ שילב ידיים כדי לחקות אותי.
״נסיעה על אופנוע זו משאלת מוות, אין שום סיכוי״ הגבתי ברצינות.
הוא הביט בי בשתיקה עם מבט רציני.
״את מוכנה לעלות על האופנוע למען השם, זו נסיעה של עשר דקות ואת תאחרי״ השיב בטון רגוע להפליא.
״בבקשה״ הוסיף.
זיו כץ הרגע הוציא מפיו את המילה בבקשה?
נאנחתי ״בסדר״
התקדמתי אליו והוא הושיט לי קסדה.
הוא התיישב וסימן לי לשבת מאחוריו.
התיישבתי והחזקתי בצדדים של האופנוע, כדי שלא אגע בו.
״מה את עושה?״ שאל בטון מיואש.
״מה?״
״תחזיקי בי , את תיפלי״ אמר והתניע את האופנוע.
״אבל אמרת שאסור, ואני גם ממש לא רוצה לגעת בך״
״מותר, את מעדיפה ליפול?״
לא...
הנחתי את ידיי סביבו בעדינות.
הוא גילגל עיניים והתחיל בנסיעה החוצה מהחנייה.
ואז בלי שום התראה פשוט נסע קדימה מהר ואילץ אותי להחזיק בו יותר חזק.
״השם ישמור״ מלמלתי והוא צחק.
״אמרתי לך להחזיק חזק״
__________________________