שומר הראש שלי

פרק 4

מכירים את הימים האלה שאתם רוצים להישאר במיטה ולא לקום עד היום שאחרי?
טוב, היום הוא אחד הימים האלה בשבילי.
תמיד שנאתי אירועים בתור ילדה, שונאת את העובדה שצריך לחייך כל הזמן, שונאת אנשים שהם מסתבר ״זוכרים אותי מאז שאני תינוקת״ , מיותר לציין שלא ראיתי או שמעתי עליהם בחיים.
אם לא הבנתם, עבר שבוע מאז שקניתי את השמלה, והיום מתקיים נשף היהלומים.
נשף היהלומים זה בעצם אירוע שמגיעים אליו נציגים מכמה מאפיות ומוכרים.. טוב.. יהלומים.
כל פעם מתארחים במדינה אחרת שאחת מהמאפיות שולטת עליה והיום מתארחים אצל המאפיה הספרדית.
כל הבוקר מריצים אותי, ׳בואי לסדר את השיער׳ , ׳בואי לאכול צהריים׳ , ׳בואי להשתזף׳, ׳בואי להתאפר׳ , ׳בואי ללבוש את השמלה׳, כמה אפשר?
סער כל כך בלחץ בבית באמת הוא מתנהג כמו אמא לפעמים, הוא דואג שהכל יתנהל כשורה.
בדרך כלל כנראה הייתי מציקה לו ועושה שטויות בכוונה,
אבל היום לא מתחשק לי, הוא צריך שהכל יהיה מושלם כי הוא אחראי כשאבא לא כאן.
״ריף , למה את יושבת פה בחוץ במקום להיות בחדר שלך , לובשת את השמלה?״
סער התפרץ לחצר , בזמן שאני יושבת על הכורסה עם רגליי על השולחן, לוגמת מהשייק פסיפלורה שלי.
״לוקחת הפסקה״ עניתי באדישות ועצמתי את עיניי בשלווה.
״את רצינית? אנחנו יוצאים עוד חצי שעה ואת לא לבושה אפילו?!״ אוי אלוהים.
״נראה לי אתה צריך סיגריה, העצבים והלחץ האלה לא עושים לך טוב לעור הפנים חיים שלי״ חייכתי .
גבותיו התכווצו בכעס.
״ריף״
״סער״
״עופי לחדר שלך להתארגן, עכשיו.״
״אבל-״
״בלי ויכוחים! לחדר!״ צעק ושילב את ידיו.
נאנחתי בעצבים ונכנסתי לסלון ושם ראיתי את כפיר יושב עם חליפה על הספה וצוחק מבובספוג.
״למה עליך הוא לא צועק?״ נעמדתי לידו
״כי אני מוכן, את לא״ המשיך להביט בטלוויזיה.
״לא נכון, השיער שלך לא מסודר״ השיער שלו לגמרי מסודר, ואני יודעת בוודאות שלקח לו עכשיו 40 דקות לסדר אותו.
״מה?!״ כפיר קפץ מהספה.
״את רצינית?״ נגע בשיערו בעדינות
״כן , הוא ממש מבולגן זה זוועה״ התאפקתי לא לצחוק
״שיט!״ הוא רץ למדרגות ועלה לחדרו.
הוא כזה טמבל, לפעמים אני חושבת שהוא עסוק באיך שהוא נראה יותר מדי, אבל בכל זאת כולנו לא?
״לא זה לא אמיתי, את עדיין פה? טוסי למעלה״ סער התעצבן
כשנכנס לסלון וזיו ממש מאחוריו.
״היי! זיו אתה לא בא?״ הבטתי בו כשהוא לא לבוש בחליפה, והשיער שלו ממש מבולגן, יש יש יש הוא לא בא הוא לא-
״למה הסקת שאני לא מגיע?״ מה?
״כי אתה לא לבוש, ואתה עומד ממש ליד סער, ולפי הלוז שסער שלח ..- הבטתי בהודעה הממש ממש מפורטת שסער שלח לכולנו בקבוצה , ״אנחנו יוצאים עוד 27 דק״ גיחכתי לעצמי.
״לוקח לזיו בדיוק 3 דקות על השעון להתארגן, במקום להתעסק באחרים, תתרכזי בעצמך ריף״ סער גילגל את עיניו ופנה לחדר המנוחה של המאבטחים, כנראה לדבר איתם על הסידור להערב.
נשארנו לעמוד בסלון, זיו ואני, בילינו את השבוע האחרון ביחד בלי לדבר, אולי רק כמה פעמים שביקשתי ממנו כמה דברים או ששאלתי שאלות והוא ענה ׳אלה ההוראות׳ .
אל תחשבו שהפסקתי עם החקירה שלי, אני לא.
אבל כל כך קשה לחקור כשהוא מסתובב סביבי כמו כלב כל היום.
״כדאי שתעלי להתלבש אם את לא רוצה שסער באמת יתעצבן עלייך״ זיו? מדבר? איתי?
״אני לא מאמינה״ זייפתי הלם
״מה?״ זיו הסתכל סביבו מבולבל
״אתה הרגע פנית אליי, ואמרת לי משפט שלם, שלם!״ צחקקתי ולמרבה הפלא, זיו חייך?
״מצטער, לא יקרה שוב״ התכוון להסתובב וללכת למטבח.
״לא! זה בסדר! תמשיך לדבר איתי!״ קפצתי , אם הוא ימשיך לדבר איתי, גם לא יהיה לי משעמם וגם אוכל להוציא ממנו אולי מידע .
״תעלי לחדר כבר ללבוש את השמלה המפגרת ״
״היא לא מפגרת, אתה אמרת לי לקנות אותה״
״זה לא אומר שהיא לא מפגרת״
״אתה אמרת שאני יפה איתה!״ חייכתי ושילבתי ידיים, מחכה לתגובתו.
״לא.. אמרתי שהשמלה עצמה יפה״ השיב חזרה בזמן שלקח לו כוס מים.
״אוקיי אבל כשאמרת את זה השמלה הייתה עליי,
משמע, אמרת שאני יפה ״
בלי לתת לו להגיב עליתי בריצה במדרגות לחדר .
טוב , אין ברירה, הגיע הזמן ללבוש את השמלה ׳המפגרת׳ ולצאת לאירוע הבאמת מפגר, ולדבר עם אנשים באמת מפגרים, ולהציע סכום אבסורדי של כסף על יהלומים באמת מפגרים.
איזה כיף...