אני עדיין משחק נכון...? [חלק 2]

כבוד

בינתיים למעלה הכול התנהל בצחוק אבל כן שכחתי את החלק שנארוטו עדיין משתולל, מופיע מולנו עם יד פתוחה וטפרים מפחדים מוכנים להרג, ישר עיניי התרחבו שנעלמתי מהמקום צופה איך דיידרה גם התחמק, קללתי מתחת לנשמתי ״סנסאי! תעסיק אותו אני אטפל בנארוטו!״ צעקתי רואה איך הוא מאשר.

הופעתי מול נארוטו מרימה ידיים בהכנעה שהוא הסתובב לכיווני נוהם ״היי שמש לא צריך להיות אי- חרא!״ אמרתי נבהלת שהוא הסתער עלי פתאום, התחמקתי מצביע על נארוטו בעיניים קומיות כועסות ״אוקי קיטי רע! זה לא היה יפה!״ אמרתי צווחת שהוא כיוון עלי אגרוף, השתגרתי לעץ צופה איך האגרוף יוצר מכתש ענק ״חרא לשקיטי הזה יש אגרוף״ אמרתי בעיניים פעורות, ישר התאוששתי מופיע מול נארוטו שמוכן להתקפה הזזתי את ראשי הצידה אגרוף חולף על פניי, תפסתי את ידו מסתובבת וטורקת אותו על הרצפה מבלי לבזבז זמן התיישבתי על נארוטו מחזיקה את ידיו לצדידו שלא יכה שוב

ראיתי איך נארוטו נהם עלי שזנב שלישי מתחיל להיווצר, לא חשבתי יותר מידי ונהמתי עליו חזרה שהרגשתי שהצד הפראי שלי מרגיש מאותגר, כדרקון לא אהבתי שאנשים נגעו במה ששלי הכאיבו להם או פגעו בהם, אבל גם כדרקון לא אהבתי שטורף אחר מנסה להראות עלי עליונות, מנסה לאתגר אותי. שני המקרים האלו היו מוציאים את הצד הפראי שלי החוצה.

והקיובי עשה את שניהם עכשיו.

חשפתי שורה של שיניים חדות ״תתאושש על עצמך״ אמרתי הכוויה של הצאקרה הזרה של קיובי נכנסה לעורי שורפת אותה מה שגרם להתחדשות שלי לעבוד במהירות ושעות נוספות.

[התחדשות עלתה רמה]

התעלמתי מהמסך מולי שלרגע העולם התחיל להתערפל נהיה חשוך יותר ומוקף בצללים שחורים, כוונת ההרג נהייתה מסיבית שאנשים רגילים היו נחנקים למוות.

הרמתי את מבטי שהבנתי איפה אני, צופה בעין אחד גדולה ואדומה נעוצה בי ״צאי מפה בת אנוש עלובה״ קולו היה רועם, עמוק, מלא שנאה ותועבה וואו ומאיים ללא ספק

לא נתקתי קשר עין עם העין הענקתי שהייתה מולי ומהשיניים החדות שנחשפה לעברי, משהו בתוכי פראי מסוכן יותר זחל מתחת לעורי שהרגשתי שמתגרים בי שוב, מאתגרים את הצד הדרקון שלי, לרגע זה השטלת שהאישונים שלי הפכו לחריצים גם שהשיניים שלי התחדדו למשהו פראי ומסוכן יותר מכריש, נהמתי חזרה ״אל תאתגר אותי״ אמרתי בקול מסוכן, קול שכמעט לא זהיתי אותו כשלי, עיניי זוהרות קלות.

יכולתי להרגיש ולראות את ההפתעה על קיובי ״זה...״ קיובי התחיל נשבע שהוא היה יכול לראות צל של משהו מסוכן מתנסה מעל הילדה, מסוכן אבל מוכר כאחד ״איך אדם עלוב כמוך הצליח להשיג חוזה עם הדרקונים״ הוא שאל פעם אחד מותיר לסקרן לחמוק לקולו.