חבורת השטן

פרק 3

נ.מ עדיין של טראפלס המתוקי-

דפקתי בדלת, לא יודע, או שהדפיקות שלי ממש חלשות עם הגוף הקטן שלי או שהם פשוט חרשים, דפקתי בערך שעה ורק אז נזכרו לפתוח.
"שלום, רוצים עוגיות בחינם?" הגשתי מגש עוגיות שוקולד צ'יפס בחיוך קורן. הילד היה ממש לידי.
"הו תודה לך" הוא אמר ולקח עוגייה, כאילו נראלי שהוא לקח, או שהוא פשוט כרסם אותה תוך רגע.
הילד אכל משהו כמו 3 עוגיות והשתעל למעט, הרגשתי צורך לנשק אותו נשיקת ניקור בלחי, נראלי שהוא נחנק מזה יותר, "אתה בסדר?" שאלתי אותו, לא מבין מה קרה, בדרך כלל העוגיות שלי מדהימות!
"מ-מלח.. במקום סו-סוכר…" הוא מלמל, וואי זה יצא מצחיק, איזו טעות מטופשת, אבל ממש מצחיקה.
"מצטער" אמרתי, עדיין בחיוך והגשתי לו פתק למקרים מיוחדים, "זה שובר משלוח במתנה" "מזמינים מהמספר שכתוב מגש והמשלוח בחינם, זה מבצע אצלנו" אמרתי ובאתי לצאת מהדלת. ככה לפחות אוכל להתקרב אליו שוב בפעם הבאה וגם יהיה לי קצת כסף להחזיר ללין, אני ממש בחובות אצלו.
באתי ללכת ומישהו תפס בכתפי, יד שעירה כזאת, גדולה ומגעילה, עוד רגע באתי לכופף לו את היד ולבעוט לו איפה שכואב. אני שונא כשאנשים מהוויב שהוא משדר נוגעים בי, אני יכול להתחרפן מזה.
נחרדתי, ממש רציתי להרוג אותו אבל ברגע האחרון נרגעתי והסתובבתי אליו בחיוך (ממש ממש מזוייף).
"כן?" אמרתי, עדיין מחייך, מזל שאני שחקן טוב אמאלהה.
"אתה חנקת את הבן שלי?" הוא שאל בטון גבוה ומצמרר, אפילו הקול שלו מגעיל אותי, מזכיר לי.. אותו.
"אהה.. זה העוגיות אדוני" התחמקתי, למרות שהייתי מת להרוג אותו.
"אני מצטער, אבל הבאתי פיצוי" אמרתי , ממש רוצה לעוף משם, התנערתי ממנו בנחמדות ובאתי ללכת.
"זה בסדר" האבא אמר, ממשיך בטון הגבוה שלו, רציתי להוציא לו את הגרון מהמקום, נרגעתי והלכתי.
"ביי ביי, נתראה בפעם הבאה" נופפתי בנחמדות.
"מה הכוונה 'בפעם הבאה'?" האב שאל.
"אני השליח היחיד בחברה, ברגע שתרצו עוד משהו אני לשירותכם" אמרתי בחיוך, וואי אני ממש יודע לחרטט כמו שצריך.
יצאתי מהדלת, לא הייתי מגדיר את זה כישלון, אבל לא שואלים אותי.
הבוס התחבר למחשבותיי ודיבר אליי בטלפתיה, הזמן המושלם, הוא בטוח יצעק עליי שנכשלתי.
"היי טראפלס! מה נראלך שאתה עושה?!" הבוס צעק עליי.
"התוכנית לא נתקעה לגמרי" אמרתי בתירוץ.
"מה אכפת לי מהתוכנית??! השגת מידע?? נתת לילד חומר למחשבה???" "לא, נכון?" הבוס צעק ואני שתקתי. "ככה חשבתי" הבוס ענה, מנסה להרגע.
"יש לי תחושה שהכל יעבוד על הצד הטוב ביותר" אמרתי לבוס.
"אל תאכזב אותי" הבוס אמר וניתק ממחשבותיי.
"לעזאזל, אין לי כוח" נאנחתי ביאוש, "אבל אני באמת מרגיש שהוא יתקשר אליי בקרוב".