פרק 7

11 2 2
                                    

עדיין נקודת מבט של טראפלסי-
מיהרתי חזרה למקום הקטן בו התיישבנו (כמובן אחרי שקניתי את החומרים הדרושים בשביל להכין לרותם מה שהוא היה צריך), כשחזרתי ראיתי את רותם שוב רדום, אני לא בהלם, זה רותם, אבל הוא כאילו התקשר אליי בתלונות (עוד עם הצלצול המעצבן שלי) שהוא מאחר ונרדם שוב.
הכנתי לרותם תיק אימונים בדומה לשל הגיבור ובגדי אימון בדומים לשלו שנראו אחידים. תיק שחור וגדול, שמתי לו שם מגבת וחטיף אנרגיה עם פתקית חמודה.
ולגבי התלבושת… מכנסיים שחורות במידת אוברסייז וגופיה שחורה.
הכל יצא לי דיי יפה, אני גאה בעצמי.
"הגיע הזמן להעיר את רותם" חשבתי לעצמי ובלעתי רוק בעצבנות.
באתי לנער אותו שוב בפעם ה… אין לי כוח לספור, ולפני שבכלל נגעתי בו הוא אמר עדיין עם עיניים סגורות; "אני קם עוד דקה"
חייכתי חיוך קטן וחיכיתי לדקה שתעבור.
רותם ורין באמת אוהבים לישון, ההבדל היחיד בניהם זה שרין בדרך כלל לא מצליח לשלוט בזמני השינה שלו ורותם כן, רותם באמת קם אחרי 60 שניות מדויקות, (לא משנה כמה עייף הוא), ומדבר האחד ששם סטופר.
הוא יצא עם הדברים, כמובן בלי להגיד לי 'תודה' או משהו כזה, כאילו אני לא טרחתי איזה שעה להכין לו מה שהוא היה צריך אבל מי שם לב לזה.. ברצינות, לא אכפת לי, אם הוא שם עליי או לא.. למי אכפת?


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פיפוללללל חזרתיייייי
תקראו ותגיבו
♡♡♡♡

חבורת השטןWhere stories live. Discover now