חבורת השטן

פרק 8

נקודת מבט רותם-
סימנתי לטראפלס להתראות, כן כתודה על כל מה שהוא הכין, זעפתי כשהוא לא שם לב לזה, והלכתי בצעדים רחבים ועצבניים במיוחד אל מיקום חוג האיגרוף.
נרגעתי לפני שנכנסתי בדלת המצ'וקמקת שמובילה אל החוג, ידעתי שאם אני אכנס עצבני (ועוד לחוג איגרוף) אני ארצח את הבן אדם הראשון שאראה שם.
נשמתי עמוק ונכנסתי בדלת, כולם עשו מדיטציה, נראלי שפתחתי את הדלת קצת חזק מדיי, או שהם פשוט מתעוררים מכל דבר קטן, כי כולם פתחו עיניים ברגע שנכנסתי.
"חדש?" "בוא תכנס" איזה זקן אחד אמר לי, הנחתי שזה הסנסיי (מורה) שלהם.
"היי, אפשר להילחם בך?" שאלתי בתמימות את הסנסיי.
הוא חייך, "שמי סנסיי וו" הוא הציג את עצמו.
"רותם" קיצרתי במילים, רציתי להילחם מולו, כל מה שעבר לי בראש זה רק לא להגזים אחרת הבוס ירצח אותי בעינויים.
"רותם אה? מי אתה חושב שאתה?" אמר איזה ילד מחבורה של אנשים שהתאספה בצד המקום.
"כן, אתה באמת חושב שאתה יכול לנצח את סנסיי וו" אמר עוד ילד מאותה חבורת ילדים וכל החבורה גיחכה עליי מהצד.
"כן, אני רק מקווה שהוא יהיה קרב טוב" אמרתי, עדיין בפנים תמימות, והילדים פשוט המשיכו לצחוק, הם נראו בני 16-19.
זה עיצבן אותי כי אני לא רואה פה ילדים בגיל של הגיבור, למה לא רשמו אותי בקבוצה של הקטנים? איך אני אפגוש אותו עכשיו? בטח לא סמכו עליי שאני לא אגזים למרות שכן הסברתי להם שאין סיכוי שזה יקרה, ברור לי שאם אני אגזים בתור בן 13 או 14 יחשדו על אמת שאני איזה שד אוףף.
טוב לפחות אהנה מקרב טוב. לפחות אני מקווה שהוא טוב.
הייתי מצוברח מהסיטואציה.
"אז אפשר לפחות להתאגרף איתך?" הרמתי את מבטי אל הסנסיי, הוא היה דיי גבוה, משהו כמו 2 מטר, אני חושב שאני לא מגיע לגובה הזה בגוף המקורי שלי.
"בשמחה, תהיה צמוד אליי עד שתבין איך הולכים פה הדברים"
"אוקיי" אמרתי בהתרגשות, תהיו בטוחים, שמעתי רק 'בשמחה', שאר המשפט לא היה מעניין.
הגענו לזירת האיגרוף הקרובה, לקח לזקן הזה כמה שניות להבין שאני יותר טוב ממנו.
ניצחתי אותו אחרי שהוא הבין שהוא צריך להתאמץ והוא נלחם בכל כוחו, זה היה מצחיק, זה לא דרש ממני מאמץ כלל.
"אתה כישרון" הסנסיי אמר מתנשף כשידיו נשענות על ברכיו במאמץ.
"אני יודע" עשיתי צורת לב עם ידיי.
"שוויצר" אמר אחד הילדים מהחבורה ממקודם, אני לא מבדיל בניהם.
הוא עיצבן אותייי, נתתי לו מבט מעוצבן, הוא נבהל והחבורה התרחקה ממני.
"אני אלווה אותך לאולימפיאדה" הסנסיי אמר כשהתאושש, "זה היה החלום שלי, אבל עכשיו אני כבר זקן" הוא שם יד על כתפי.
הורדתי את היד שלי ממנו, נגעלתי אבל לא בראתי את זה, "תודה אבל אני לא חי בשביל לחיות חיים של אחרים" עניתי לו.
"מעניין, אז בשביל מה אתה חי אם כך?" סנסיי וו שאל אותי.
"נקמה" עניתי בחיוך, "מת לנקום בכל יצור חיי" גיחכתי.
"אתה ילד ממש מסוכן אתה יודע?" הסנסיי אמר בזעזוע.
"באמת? תודה!" מה? זו היתה אחלה מחמאה, למרות שזה לא שאני באמת בן 17.
המורה הזדעזע לגמרי וחזרנו, היו עוד כמה תרגילים שטותיים והיה זמן להפסקה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הפרק הקודם היה קצר מדיי
קבלו עוד אחד✨️